המקבל עליו חוץ מדבר אחד

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

בכורות דף ל – המקבל עליו חוץ מדבר אחד

בברייתא המובאת בגמרא (ל עמוד ב) נאמר כלל חשוב ביחס לדיני קבלת גרים וחברים:

"תנו רבנן: הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו, עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו."

בדברי הברייתא מבואר שלא ניתן לקבל גירות או חברות בצורה חלקית, ומי שאינו מוכן לקבל את הכל לא יכול לקבל כלום. רוב מוחלט של הפוסקים כתבו שגם בדיעבד לא מועילה קבלה חלקית שכזו (שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כו; שו"ת אגרות משה חלק ג יו"ד סימן קח). את דין זה, המהווה אבן יסוד בדיני גירות בימינו, ניתן להבין בשתי דרכים:

א. מערכת המצוות ביהדות, או לחלופין מערכת דיני החברות, הינה מערכת אורגנית שלא ניתן לפרק לגורמים. ממילא, אין משמעות לקבלת עול מצוות שלא כוללת את כל מערכת המצוות בשלמותה.

ב. אי-קבלה של אחת מכל המצוות מבטאת זלזול וחוסר רצינות גם ביחס לקבלת שאר המצוות, משום שהיא באה מתוך חוסר במחויבות מוחלטת למערכת המצוות.

ניתן לראות ביטוי לחקירה זו בשני מוקדים בסוגייתנו. הראשון בדברי הברייתא הנ"ל, בה הובאה חומרה נוספת של רבי יוסי בר' יהודה:

"ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים."

כלומר, אין מקבלים גר שמסרב לקבל על עצמו את אחד מדיני דרבנן (רש"י ד"ה דקדוקי, ועיין ביאור הלכה סימן דש ד"ה א"י). בשו"ת אחיעזר (שם) הסתפק האם גם דין זה מעכב בדיעבד, ונראה ששאלה זו תלויה בחקירה שהצגנו: אם טעם הדין הוא שלקבלת המצות אין משמעות כשהיא נעשית בצורה חלקית, הרי שכאן אין הדבר כן, משום שלמערכת מצוות התורה יש קיום כמערכת אורגנית עצמאית גם בלי התוספת של מצוות דרבנן. לחילופין, אם טעם הדין הוא שהקבלה החלקית מבטאת זלזול וחוסר רצינות, מסתבר שגם אי-קבלה של דין דרבנן מבטאת זלזול דומה.

ניתן למצוא השלכה אפשרית נוספת לחקירתנו במחלוקת שתי הלישנות ברש"י בסוגייתנו. בברייתא (ל עמוד ב) הובאה דעת בית הלל שמקבלים חברים הן למשקין והן לטהרות "לשלשים יום". נחלקו המפרשים בהבנת המקרה המדובר: רש"י (ד"ה למשקין שלשים) כתב בלישנא קמא שמדובר באדם שמקבל על עצמו חברות זמנית למשך שלשים יום בלבד. לעומת זאת, בלישנא בתרא (ד"ה הוה) כתב שמדובר באדם שמקבל על עצמו חברות נצחית (ושלושים יום הוא משך הזמן שצריך לנהוג חברות בפועל קודם שיקבלוהו).

נראה ששתי הלישנות נחלקו ביניהן בשאלה האם ניתן לקבל חברות למשך זמן מוגבל. את שאלה זו ניתן לתלות בחקירתנו. אם מערכת דיני החברות הינה מערכת אורגנית שלא ניתנת לפיצול, הרי שאין בעיה כאשר מקבל את כולה לזמן קצוב. אולם, אם קבלה חלקית לא מתקבלת משום שמבטאת זלזול, הרי שגם קבלה זמנית מבטאת זלזול דומה וחוסר קבלה של דיני החברות כציווי מחייב בצורה מוחלטת.

הרב אברהם סתיו