המקדש העתידי וכיווני השמיים – סיכום

  • הרב יצחק לוי
לאחר שניסינו לאפיין את מכלול ההיבטים והמשמעויות של צד צפון ואת יחסו לציר מזרח-מערב, הן במקדש והן מחוצה לו, נחזור לעיין באזכורים השונים של צדדים אלו בנבואת יחזקאל.
הנביא מתייחס לכיוונים ולרוחות העולם בעיקר בהקשר של תיאור המרכבה, המראות הקשים שהוא רואה במקדש (פרקים ח-יא) והחזון הגאולי (פרקים מ-מח). עלינו לבחון את נבואת יחזקאל על פי מסקנותינו מהשיעורים הקודמים, ולראות עד כמה הצדדים השונים שהצבענו עליהם באים לידי ביטוי בנבואותיו.[1]

חזון המרכבה

יחזקאל א, ד-יב: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל: וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם: חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ: וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן: וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה: וְאִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן".
תחילה מציין הנביא כי "רוח סערה באה מן הצפון" עם "ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל בתוך האש", ומתוך המראה הזה – "דמות ארבע חיות". בעזרת המרכבה הקב"ה מנהיג את העולם, והיא מבטאת גם את כלל הכוחות שיש בישראל, המיוצגים על ידי ארבע דמויות, וכלשונו של האברבנאל בסוף פרק א':
"אלו הפנים היו בארבעת הדגלים, כי בדגל יהודה היה אריה כדכתיב בו 'גור אריה יהודה', ובדגל ראובן היו פני אדם מפני שנאמר בו 'וימצא דודאים בשדה', שהם בצורת אדם, ובדגל אפרים היו פני שור שנאמר 'בכור שורו הדר לו', ובדגל דן היו פני נשר שנאמר 'יהי דן נחש עלי דרך', ואמר 'אפעה ושרף מעופף'.
מבלי להידרש כלל למשמעותו של המראה המופלא הזה, נציין את הקשר הברור שבין פני השור לברכה שבירך משה את יוסף (דברים לג, יז): "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ". ארצו של יוסף מבורכת, ומשיח בן יוסף מסמל את בניין הגוף של האומה. כל אלו תואמים היטב את הזיקה שבין הצפון ובין הברכה החומרית והגשמית. כך מפרש גם המלבי"ם (יחזקאל א, י):
"והשמאל יתראה בצורת שור, למען לא תצא מידת הדין ביד חזקה ובארס שורף, ובהפך – רב תבואות בכח שור, ומוריד גבורות גשמים שיורדים בגבורה כמ"ש חז"ל, והמושך כוחו למטה ע"י השר שלו לא יוכל להזיק מפני שאין ארס בשורשו במידת הפחד".
על פי המלבי"ם, צד הברכה שבשור – "רב תבואות בכח שור" – מאזן ומתקן את הגבורות והדין.

המסע הנבואי לירושלים

בפרק ח' (פסוק ג') מתאר הנביא את הבאתו לירושלים כדי לראות את התועבות הנעשות בבית המקדש:
"וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה".
המקום מתואר כ"פתח שער הפנימית הפונה צפונה, אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה". הנביא ממשיך (פסוק ה'): "וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה". בסמוך לשער הצפוני של החצר הפנימית, "מצפון לשער המזבח", ניצב סמל שנועד לעורר את קנאתו של הקב"ה. יתכן שמקום זה נבחר כדי להדגיש את הפנייה לכיוון צפון, בדומה למנהגם של עובדי האלילים, בניגוד לכיוון הרגיל של עבודת המקדש – מערב.
בהמשך (פסוק י"ד) אומר הנביא:
"וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז".
הכתוב מדגיש שוב את מיקומה של העבודה הזרה – בצד צפון. בעוד לפני כן הדברים התרחשו בין החצר הפנימית לחיצונה, כאן כבר מדובר על השער הצפוני של ההיכל עצמו.
בהמשך (פסוקים טו-טז) מספר הנביא:
"וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה: וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ".
בין האולם למזבח רואה הנביא עשרים וחמישה אנשים הפונים לכיוון מזרח ומשתחווים לשמש, תוך שהם מפנים את גבם אל הקודש. בעוד הפנייה כלפי צפון היתה אלטרנטיבה לציר הטבעי, מזרח-מערב, הפנייה למזרח מתאימה לציר זה אך הופכת את הכיוון – השתחוואה לשמש והפניית עורף לקב"ה.
בהמשך מתאר הנביא: "וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית". הרד"ק על אתר מבאר: "הראה האל לנביא הכרובים מימין לבית, לפי שהראהו התועבות שהיו עושים לצפון הבית... הראהו הכרובים בהפכם". גם המלבי"ם מסביר: "כי אז לימדו זכות על ישראל ועמדו מימין". על פי הבנה זו הכרובים והפסל עומדים זה לעומת זה – הפסל מצפון והכרובים מדרום.[2]
בהמשך הפרק מתאר הכתוב את הסתלקותה ההדרגתית של השכינה מן המקדש:
ט, ג: "וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו".
י, ד: "וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה'".
יא, כג: "וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר".
סילוק השכינה מתרחש בשלבים: בתחילה "כבוד אלוהי ישראל נעלה מעל הכרוב" – מן הכרוב למפתן, לאחר מכן "הבית ימלא ענן והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'" – מן המפתן לחצר, ולבסוף אל "ההר אשר מקדם לעיר" – מן העיר להר הזיתים. השכינה מסתלקת ממערב למזרח, בכיוון ההפוך לכיוון השראת השכינה במקדש בימים כתיקונם, ובניגוד לחזיון חזרת השכינה למקדש בפרקי הגאולה (מ-מח).

מראה הבית ופרקי הגאולה

הנביא מספר שבית המקדש העתידי שוכן על הר "ועליו כמבנה עיר מנגב", כלומר המקדש נמצא מצפון לעיר. לעיל ראינו שבמקדש עצמו יש שני צירים שונים – האם יש לעניין זה משמעות גם מחוץ למקדש, בנוגע ליחס שבין המקדש לעיר? מחד ניתן לומר כי המקדש מקודש מן העיר, ולכן מיקומו מצפון לעיר מובן, ומאידך – אם נתייחס לשני הצירים שהזכרנו, יתכן שהיה מקום להעלות אפשרות למקם את המקדש העתידי, המקודש, שבו השראת השכינה ממלאת תפקיד מרכזי, ממערב לעיר. אין לדעת מה מעמדה של אפשרות תיאורטית זו, מה גם שאי אפשר להתעלם ממיקומה הקודם של העיר ומן התנאים הטופוגרפיים, אך בכל אופן מיקום זה תואם את שהזכרנו בעניין הקדושה שבצד צפון, בדומה למה שראינו בעניין קדשי קדשים, הנשחטים בצפון.
בתיאור בניין הבית (מ, מה-מו) מתאר הכתוב לשכות המיועדות לכהנים:
"וַיְדַבֵּר אֵלָי זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת: וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל ה' לְשָׁרְתוֹ".
"הלשכה אשר פניה דרך הדרום" מיועדת ל"שומרי משמרת הבית", ואילו "הלשכה אשר פניה דרך הצפון" מיועדת ל"שומרי משמרת המזבח" – בני צדוק. לשכתם של הכהנים העובדים בפועל ומקריבים את הקרבנות מכוונת כלפי צפון.
בתחילת פרק מ"ג מתוארת חזרת כבוד אלוהי ישראל למקדש:
"וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים וְהוּא סָגוּר: וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר: אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי ה' מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא: וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל פְּנֵי הַבַּיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה' וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי".
מראה זה, על פי דברי הנביא, מקביל למראה השחתת העיר (בפרקים ח-יא), והוא תיקון של הסילוק שתואר שם. הכתוב מדגיש את חזרת כבוד אלוהי ישראל "מדרך הקדים". על פי דברינו מובנת חזרתה של השכינה ממזרח למערב, בציר המבטא את השראת השכינה.
כפי שראינו בתחילת פרק מ"ד, שער הקדים סגור, ועל כן הכניסה לבית היא דרך שער הצפון. רק הנשיא רשאי להיכנס דרך השער המזרחי: "אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לאכול לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי ה' מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא". הנשיא, מתוקף תפקידו המיוחד, מייצג כביכול את השכינה עצמה, ועל כן רק הוא רשאי להיכנס דרך השער ולשבת בו. סגירת השער מבטאת את הישארותו של כבוד ה' בבית.
בתחילת פרק מ"ו הנביא מתייחס ל"שער החצר הפנימית הפונה קדים":
"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ: וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב: וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה': וְהָעֹלָה אֲשֶׁר יַקְרִב הַנָּשִׂיא לַה' בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שִׁשָּׁה כְבָשִׂים תְּמִימִם וְאַיִל תָּמִים: וּמִנְחָה אֵיפָה לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים מִנְחָה מַתַּת יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה: וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂם וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ: וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה: וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא: וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא: וְהַנָּשִׂיא בְּתוֹכָם בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ: וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים תִּהְיֶה הַמִּנְחָה אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים מַתַּת יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה: וְכִי יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים נְדָבָה לַה' וּפָתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְיָצָא וְסָגַר אֶת הַשַּׁעַר אַחֲרֵי צֵאתוֹ".
השער נפתח רק בשבתות ובראשי חודשים, כאשר הנשיא עומד על מזוזת השער, ואילו עם הארץ מגיעים עד פתח השער. לעומת זאת, כניסתם של עם הארץ ושל הנשיא למקדש נעשית דרך שער צפון או דרך שער הדרום, כאשר הנשיא בתוך עם הארץ. לאחר שהנשיא מקריב את קרבנותיו הוא יוצא וסוגר את השער עד צאתו.
מכאן אנחנו רואים בבירור ששער המזרח שייך לציר מזרח-מערב, "ציר השכינה", שבו יש לנשיא נוכחות מסוימת, ואילו הכניסה בפועל אל שטח המקדש נעשית בציר צפון-דרום.
גם בפסוק י"ט מובא הנביא "אֶל הַלִּשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים הַפֹּנוֹת צָפוֹנָה".
בפרק מ"ז מתוארת יציאת מים "מתחת מפתן הבית קדימה", ככל הנראה אל ים המלח:
"וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ: וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית: בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם: וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם".
מחד – המים יוצאים מזרחה, ומאידך – הכתוב מדגיש כי המים יוצאים "מכתף הבית הימנית, מנגב למזבח". המים יוצאים מדרום הבית, והדבר מרמז על החסד והשפע היוצאים מן המקדש. הנביא עצמו יוצא "דרך שער צפונה... דרך הפונה קדים".
בהמשך מתואר השפע החומרי: המים, שהולכים ושופעים, "עץ רב מאוד" ודגה.
בתיאור הנחלות (פרק מ"ח) יש שינוי והיפוך של מיקום נחלות בנימין ויהודה – בנימין בדרום ויהודה בצפון. כמו כן, יש לעיין בסידורם של שערי העיר: בצד צפון – שער ראובן, שער יהודה ושער לוי, ובצד דרום – שער שמעון, שער יששכר ושער זבולון.
לסיכום מערכת שיעורים זו:
בחרנו להעמיק בסוגיית הצפון, מתוך הנחה כי הן התנ"ך כולו והן דברי חז"ל אינם מתייחסים לרוחות השמיים כאל עניין סתמי או טכני, אלא כאל דבר בעל ערך ומשמעות. ראינו שגם בדברי חז"ל וגם על פי פנימיות התורה מקבלים כיווני השמיים משמעויות נוספות. המשמעויות הללו מחברות את המציאות האסטרונומית (מהלכה של השמש), המציאות החקלאית (פריון או יובש), מיקומי נחלות השבטים (שבטי הצפון – ברכה ועבודה זרה, שבטי הדרום – אפרים מצפון לירושלים ויהודה מדרום לה) והמציאות הרוחנית הכוללת.
ראינו את הקשר שבין משמעויות הכיוונים במקדש – במבנה, בכלים ובעבודות, ובין המציאות שמחוץ למקדש. ניסינו לנתח את ההיבטים השונים של צד צפון, ולתת משמעות כוללת ליחס שבין המרכיבים השונים.
בסוף דברינו חזרנו לנבואת יחזקאל והתבוננו בשלושה הקשרים שבהם באים הצירים הללו לידי ביטוי.
הצענו כיוונים עיקריים ומרכזיים – קשה להעניק פירוש ומשמעות ברורה לכל אזכור של "צפון" ו"שמאל" לעומת "מזרח" ו"קדם", ועיקר מגמתנו היתה להביא דוגמאות להנחת היסוד שלפיה יש משמעות רוחנית לרוחות השמיים ולציון הכיוונים בהקשרים השונים.
בכך אנחנו מסיימים את עיוננו לשנה זו, שנת תש"ף. בשנה הבאה בכוונתנו להשלים, בלא נדר, מספר נושאים בפרקי הגאולה של יחזקאל, ולאחר מכן לעיין בפילוג הממלכה ובתולדות עבודת ה' בממלכת ישראל.
יישר כח ליהודה רוזנברג על העריכה המקצועית.
ברכת ה' על כולכם, בשורות טובות, ישועות ונחמות לכלל ולפרט.
שנה טובה ומבורכת
יצחק
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                               http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                      http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
 

[1]     ברור שאין בכוונתנו להתייחס לכל אזכוריהם של הכיוונים השונים בדברי הנביא. נתייחס בקצרה לאזכורים מרכזיים.
[2]     אין כל התייחסות לשאלה מהם ה"כרובים" הללו, אך נראה שהם עמדו מחוץ לבית, בדרומו.