המשכן - דגם המקדש לדורות

 

פתיחה

בשלושת השנים האחרונות (תשס"ז-תשס"ט) עסקנו בתולדות השראת שכינה מבריאת העולם ועד סוף ימי הבית הראשון. נסקור בצקרה את עיסוקנו עד כה:

בתשס"ז- מעבר לסוגיות חסרון המקדש ותפקידי המקדש שלכל אחת מהן הקדשנו מספר שיעורים, עסקנו בהשראת שכינה מבריאת העולם ועד האבות, בתקופת האבות, בשירת הים, במעמד הר סיני, בסוגיות משכן לכתחילה ובדיעבד ובחנוכת המשכן- שלכל אחת מהן הקדשנו מספר שיעורים.

בתשס"ח- ניסינו להתבונן בצורך במעבר ממזבח ומצבה למשכן. בחנו את איסור הבמות ואת עובדי ה'- הבכורות, הלויים והכהנים. בחנו היבטים שונים של המשכן בחניה ובמסע, עסקנו בסוגיות 'המקום אשר יבחר ה'', נחלת בנימין כנחלת שכינה ובהיבטים שונים של כיבוש הארץ, תחנות המשכן בארץ ישראל ומשמעותן.

בתשס"ט- בחנו היבטים שונים של השראת שכינה עם הכניסה לארץ (הר עיבל, הכינוס בשכם, הגבעונים ומעמדן של בית אל ומצפה). אחר כך ראינו את ימי דוד וימי שלמה וזיקתם למקדש ובניתו, והמשכנו לבחון את היחס להשראת שכינה עד סוף ימי הבית הראשון. לצערנו, לא הספקנו לעסוק בימי שיבת ציון ובבית שני.

השנה, בכוונתנו בלא נדר, לעסוק במבנה המשכן והמקדש. במסגרת זאת, ננסה לעמוד על המשמעויות הרוחניות של מבנה המשכן, תוך התייחסות למבנה ולחלוקה הפנימית, למיקום הכלים, לחומרי הבניה ולכיוונים.

הנחת היסוד של שיעורינו השנה היא כי מעבר למשמעויות המעשיות והטכניות (המשכן במדבר זמני במבנהו, בחומריו, במיקומו והוא מתפרק בכל תחנה ותחנה), ישנה התאמה בסיסית בין מבנה המשכן למצבו של עם ישראל באותו הדור ועל כן עיסוק במבנה אינו רק עניין מעשי אלא גם משקף את המציאות הרוחנית.

הציווי על בנין המשכן- לדורות?

לכאורה הציווי על בנין המשכן ניתן במציאות של מדבר. חומרי הבניה וחלקי הבניין מותאמים למציאות המדברית הזמנית. מעבר לכך, הנחת היסוד הינה שאילולי חטא המרגלים, בני ישראל היו אמורים להיכנס מיד אל הארץ, ועם הכניסה לארץ יגיעו בני ישראל אל המקום אשר יבחר ה' ושם יבנה בית קבוע.

מאידך גיסא, לא מצאנו בשום מקום ציווי נפרד לבניית בית מקדש קבוע, ובאופן פשוט, הציווי בפרשת תרומה הינו המקור לבניית המקדש.

אם כן, כיצד ניתן ליישב את העניין? כשייבנה בית המקדש הראשון הוא ייבנה במידות אחרות, בתוספת של כלים אחרים וכו', שלא לפי המתכונת של המשכן. האם ייתכן כי התורה רומזת על כך שאף על פי שקיום המשכן הוא זמני, בכל אופן ישנם כמה היבטים בו שהם נצחיים, לעולם? יתכן, וזו אחת הסיבות שהציווי על המשכן מנוסח: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח). מקדש ולא משכן. אולי ישנה כאן רמיזה למציאות קבועה?

באופן עקרוני, ניתן היה לחלק את השאלה לשני חלקים:

• מדוע התורה מאריכה בפרטי פרטים של בניין המשכן שמיועד לזמן קצר עד בוא בני ישראל לארץ?
• אם ההנחה היא כי המילה 'מקדש' מכוונת למציאות קבועה^[1] והמילה 'משכן' מכוונת למציאות זמנית, מדוע התורה מנסחת את הציווי של בנין הבית בלשון "ועשו לי מקדש" ולא מצווה ועשו לי משכן?

לגבי השאלה הראשונה, ניתן לומר כי התורה מאריכה כל כך בפרטיו, על מנת להמחיש את החידוש הגדול שבהוית המשכן. עצם העובדה שישנו מבנה שלם על כל חלקיו המיועד להשראת שכינה שבני ישראל מצווים לבנותו (בניגוד למזבח או מצבה), הינו חדוש גדול ולכן יש להרחיב בפרטיו. במובן הזה, המקדש מהווה המשך ישיר למשכן בכל הקשור להשראת שכינה, וחידוש זה ממשיך אחר כך במקדש. כמו כן, בכל התפקידים החשובים שמשמש המשכן, ממשיך לשמש גם המקדש.

ייתכן מאוד כי זו הסיבה שהתורה וחז"ל מתארים את מבנה הבית בלשון מקדש או בית מקדש, המסמלים בצורה טובה יותר מבנה שלם.

המשכן והמקדש

כחלק מן המענה לשאלות שנשאלו לעיל, ננסה כעת לעמוד על הקשר בין המשכן למקדש, ולבחון את מקומו של המשכן ביחס למקדש.

א. הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה קובע כך:

"מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'.

כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים, וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה.

כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן, ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית ה' הא-להים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד"

                                                                (פרק א, הלכות א-ג).

 נראה בפשטות כי הרמב"ם מתייחס לפסוק בפרשת תרומה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" כמקור המצווה לבנות משכן ומקדש. לדעתו, הציווי אינו מתייחס לבניית המשכן במדבר בלבד, אלא גם לכל תחנות המשכן בארץ ישראל ושל המקדש הקבוע בימי שלמה בהר המוריה.

יש לציין כי הכסף משנה על אתר מעיר כי הסמ"ג (עשין קס"ג) לומד את מצוות בנין בית הבחירה מן הפסוק "והיה המקום אשר יבחר ה'" (דברים יב, ד) - מצווה שזמן חיובה הגיע רק בימי דוד. ייתכן, שהסמ"ג לא רצה ללמוד את מקור המצווה מן הפסוק בפרשת תרומה מפני שהוא מבין שכוונתו היא רק למדבר, מה שאין כן הפסוק בפרשת ראה שמתייחס בבירור למקום אשר יבחר ה' בארץ ישראל.

אולם כאמור, הרמב"ם הבין כי הפסוק בתרומה מתייחס גם למקדש הקבוע[2]. מבלי להיכנס לפרטי הגדרת המצווה, הרמב"ם מנסח כי המצווה היא לעשות בית לה'. המשכן הינו לפי שעה אך הוא בודאי התחלת קיום הבית לה'. ייתכן בהחלט להבין את דברי הרמב"ם כפי שמבין 'אור החיים' הקדוש את הפסוקים בפרשת תרומה, וכך דבריו:

"ועשו לי מקדש וגו'. צריך לדעת למה קראו מקדש ותכף חזר בו וקראו משכן דכתיב את תבנית המשכן. ונראה כי אומרו ועשו לי מקדש היא מצוות עשה כוללת כל הזמנים בין במדבר בין בכניסתן לארץ בכל זמן שיהיו ישראל שם לדורות, וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגלויות אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש כאומרו 'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה' (דברים י"ב ט), ולזה לא אמר ועשו משכן שיהיה נשמע שעל אותו זמן לבד נאמרה מצווה זו. ואחר שציוה דרך כלל, אמר פרט הנעשה במדבר שאינו מקום לבנות בו בניין אבנים שיעשה משכן כסדר האמור. ותמצא שכתב רמב"ם בפ"א מהלכות בית הבחירה מצות עשה לעשות בית לה' דכתיב ועשו לי מקדש עד כאן, וטעמו הוא משינוי הלשון כמו שכתבנו".

כלל ואחר כך פרט- הכלל הוא ועשו לי מקדש, והפרט הוא: 'כל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו'. המשכן הינו גילוי ויישום של הכלל שהוא המקדש, ולכן המצווה היא לעשות בית לה' והמשכן הוא קיום צו זה.

ב. הגמרא בסנהדרין (טז:) שואלת מהו המקור של דין המשנה לפיו "אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד". רב שימי בר חיא עונה כי דין זה נלמד מהפסוק: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן... וכן תעשו" - לדורות הבאין.

ומבאר רש"י על אתר:

"כן תעשו לדורות - מה משכן על פי משה והוא במקום סנהדרי גדולה, אף לדורות על פי סנהדרי גדולה".

שוב אנו רואים את הקשר הישיר בין המשכן למקדש. הגמרא לומדת את דין תוספת על העיר ירושלים ועל העזרות, מן הציווי על המשכן^[3] .

 ג. נקודה נוספת המאפיינת את ההבדל שבין המשכן למקדש, עולה בדברי המדרש:

"שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא ולא נהפך שולחנו על פניו. אבל במשכן שעשה שלמה שלט בו שונא ונהפך שולחנו על פניו. אבל מקדש האחרון שעתיד הקב"ה לבנותו בעגלה ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים"                      (תנא דבי אליהו פרק יח).

בניגוד לבית ראשון, המשכן לא חרב מעולם לא נחרב ולא שלט בו שונא אלא נשאר בשלמותו^[4] .

המדרש מציין כי במשכן שעשה משה לא שלט בו שונא. סביר להניח כי הוא מתייחס רק לשלב המדבר כי הרי משכן שילה חרב באש ולא נשארלעולם (כך מבואר בתהילים עח, ס-סד ובירמיהו ז, יד-טו).

ואכן, התוספתא בסוטה (פרק י"ג הלכה א) קובעת כי: "משנבנה בית ראשון נגנז אוהל מועד קרשיו קרסיו עמודיו ואדניו, אף על פי כן לא היו משתמשין אלא בשולחן ומנורה שעשה משה"^[5]. כלומר, יתכן כי המשכן עצמו נחרב, אולם המשיכו להשמש בכליו גם בבית המקדש.

מוסיפה הגמרא בסוטה:

"דאמר מר - משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. היכא? אמר רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של היכל"                                                    (ט.).

כלומר המבנה המקורי של המשכן לא נחרב ונהרס, אלא נשאר בשלמותו ונגנז מתחת למחילות ההיכל.

מעניין כי על פי תפיסה זו, המשכן המקורי של משה נשאר קיים במשך כ-480 שנה. המשכן היה קיים במשך כל תחנותיו בארץ ישראל, ורק עם בניין הבית הראשון הוא נגנז בשלמותו תחת מחילות ההיכל. כביכול ישנו משהו נצחי במבנה המשכן שנגנז ולא נחרב, והדגם הראשון של השראת שכינה במדבר- נשאר לעולם ולא נחרב.

ד. מעלות המשכן על פני בתי המקדש

רבי עובדיה ספורנו מתאר בכמה מקומות את מעלתו המיוחדת של המשכן בהשוואה למקדש ראשון ולמקדש שני:

"סיפר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים: ראשונה – שהיה 'משכן העדות', שהיו בו לוחות העדות; ב' – 'אשר פֻּקד על פי משה'; ג' – שהיתה 'עבודת הלוים ביד איתמר', כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה; ד' – 'ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה', שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם, ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכה בו מצור אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית, ונפל בסוף הכל ביד אויבים"    (שמות ל"ח, כא-כב).

"'כל הזהב' – העיד על קצבת הזהב והכסף והנחושת שנכנסה במלאכת המשכן שהיה דבר מועט מאד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון כמבואר בספר מלכים, ויותר ממנו העושר שהיה בבנין הורודוס, ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני, ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יריאיו ומעשיהם לשכנו בתוכם"           (שם, כד).

"'ובהֵעלות הענן' – וכל כך הייתה שריית השכינה קבע במשכן שלא היה מסתלק כלל משם עד שהיו ישראל צריכים לנסוע, וזה לא היה בשילה ולא בבית ראשון ולא בבית שני, אבל יותר מזה יהיה בבית שלישי יבנה ויכונן במהרה בימינו, כאמרו 'ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה' (זכריה ב', ט)"

                                                        (שם מ', לו).

הספורנו מתאר כאן כמה מעלות מיוחדות במשכן: המשכן נבנה רק על ידי בני ישראל, ובפרט על ידי צדיקי הדור, ועל כן לא נפל בידי אויבים כדרך שנפלו בידם בית ראשון ובית שני; מיעוט העושר במשכן יחסית לשני הבתים מראה שהשראת שכינה תלויה במעשים, ולא בפאר חיצוני; השראת השכינה במשכן הייתה תמידית יותר מאשר בבתים.

ואכן, מן הכתובים עולה כי בניגוד למקדש, במשכן שרתה שכינה גם כאשר בני ישראל חטאו. כך למשל כאשר ביקש הקב"ה לכלות את בני ישראל לאחר חטא המרגלים התפלל עליהם משה:

"וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ. וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר"            (במדבר י"ד, יג-טז).

ומבאר רש"י שם:

 "...בשביל ששמעו כי אתה ה' שוכן בקרבם ועין בעין אתה נראה להם, והכל בדרך חבה, ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה"                                                       (ד"ה ואמרו).

ואכן, בניגוד להתגלות למשה, שפסקה במשך שלושים ושמונה שנות המסע במדבר בגלל חטאי העם (ראה אבן עזרא על במדבר כ', א ד"ה בחדש הראשון) לא מצינו שהקב"ה שינה את השראת שכינתו במשכן בעקבות חטא המרגלים או בעקבות חטאים אחרים^[6]. בעוד שהשראת שכינה במקדש הותנתה במעשיהם של בני ישראל (כפי שנאמר לשלמה במפורש לאחר חנוכתו מל"א ו', יא-יג; ט', ב-ט), מאז חנוכת המשכן בשנה השנייה ליציאה ממצרים ועד להצבתו בגלגל - לא השתנתה השראת השכינה בו באש ובענן.

נראה כי דווקא בגלל ייעודו של המשכן לפרק זמן מוגבל ומוגדר, לתקופת המדבר עד הכניסה לארץ ובניין המקדש, יש במשכן ממד של השראת שכינה בלתי-מותנית. זאת בניגוד להשראת השכינה במקדש, שהיא קבועה, ולפיכך מותנית בשמירת התורה והמצוות.

יתרונו של המשכן

מן הדוגמאות השונות שהובאו כאן יוצא כי במובן מסוים יש למשכן מדרגה עליונה על פני המקדש. ממה נובעת מדרגה זו?

ראשית, נראה כי מדרגה מיוחדת זו קשורה לעובדה כי במהלך השהות במדבר, ה' שוכן עם ישראל באוהל ובענן בקרבה גדולה מאד.

בנוסף, נראה כי מדרגה זו קשורה בראשוניות הקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל. החשיבות הרבה של המשכן נובעת מעצם הקשר עם הקב"ה, מהמפגש הבלתי אמצעי המתבטא במבנה בו שורה השכינה, בלא לתלות זאת במקום מסוים (כביכול מעל גדרי החומר והמקום)^[7] .

בהיבט זה ישנה כאן מעין הנצחה לדורות של מעמד הר סיני הממשיך במשכן. כידוע, חלק מהראשונים (הרמב"ן והאב"ע) רואים במשכן המשך ישיר של מעמד הר סיני. ייחודיות המשכן בתוך מחנה ישראל היא קודם כל בהנצחת ובהתמדת נוכחות שכינה בתוך בני ישראל במסעיהם כהמשך ישיר להתגלות החד פעמית לעיני כל ישראל במעמד הר סיני.

המשכן- דגם יסודי של בתי המקדש בעתיד^[8]

כפי שראינו קיימים ללא ספק הבדלים יסודיים בין המשכן למקדש^[9], אולם בהיבטים מסוימים, והם דווקא ההיבטים היסודיים יותר, המשכן ממשיך להתקיים גם במקדש שלאחריו.

בין ההבדלים בין המשכן למקדש, ניתן למנות את הנקודות הבאות:

•   המשכן אינו עומד במקום קבוע והוא מיטלטל ומתפרק מה שאין כן המקדש הנמצא בהר המוריה
•   הבדל בחומרים: חומרי המשכן תואמים באופן ברור את תנאי המדבר (יריעות עיזים, עצי שיטים), מה שאין כן במקדש קבוע.
•   הבדל באופי המבנה: היריעות מעניקות למבנה אופי של אוהל המקביל לחלוטין לצורת המגורים במדבר, מה שאין כן במבנה הקבוע בהר המוריה (ישנם גם הבדלים בפרטי התכנית כמו תוספת האולם והיציעים בבית ראשון). הבדל במידות:
•   המשכן קטן בהרבה מן המקדשים שיבואו אחריו.
•   חניית כל השבטים במדבר סביב המשכן, כמחנה ישראל סביב מחנה לוויה ומחנה שכינה, מעניקה לנוכחות השכינה מרכזיות גדולה ביותר בהוויה היומיומית של בני ישראל על שבטיהם. ברור כי לכל ההבדלים משמעויות רבות שנעמוד עליהם בעז"ה בהמשך.

אולם בדברים הייסודיים ביותר, המשכן ממשיך להתקיים גם בבתי המקדש שאחריו:

•     התפקידים המרכזיים של המשכן- השראת שכינה, מקום מפגש של הקב"ה עם כנסת ישראל ועבודת האדם נשארים.
•   גם אם המידות אינן זהות, צורת המבנה הכולל דומה מאוד: חצר ובה מבנה בו חדר מרובע פנימי וצמוד אליו חדר מלבני הכפול במידותיו מן החדר הפנימי.
•   הפרופורציות של מידות המבנים זהות.
•   המיקום ותפקוד הכלים השונים זהים.
•   הכיוון הבסיסי של הכניסה ממזרח למערב זהה.

ההבדלים והדמיון ברורים וידועים, הם רק מלמדים כי במובן מסויים כל בתי המקדש לאחר המשכן (משילה דרך הבית הראשון, השני והבית העתידי) כוללים בעצם במבנה ובמהות של המשכן.

סיכום

ניסינו בשיעור זה להראות כי למרות שהמשכן משמש לזמן קצר ביותר, הוא מהווה את התבנית היסודית של בתי המקדש שאחריו. המשכן שנבנה על ידי משה בעזרת בצלאל ואהליאב הינו במדרגה גבוהה מאוד, המבטאת את עצם הקשר הראשוני בין הקב"ה לכנסת ישראל.

במדרשים, מתוארת השראת שכינה במבנה כהשלמת יצירת העולם:

"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן- שנו רבותינו על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

...נהלת בעזך זה התורה שנקרא עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן. (אל נוה הקדשך זה עבודת המשכן והמקדש). משל למה הדבר דומה באותה שעה לטרסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד- כיון שעמד המשכן עמד העולם ונתבסס שנאמר ויהי ביום כלות משה הקים המשכן אין כתיב כאן אלא את המשכן לרבות בריאת העולם שנקרא אוהל שנאמר הנוטה כצוק שמים וימתחם כאוהל לשבת. (שכתוב בו את השמים ואת הארץ).

...מי הקים כל אפסי ארץ. וכי משה הקים כל אפסי ארץ? אלא שהקים אוהל מועד שהעולם הוקם עמו להקים המשכן אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן- משכן אחר הוקם עמו שנקרא אוהל כשם שהמשכן נקרא אוהל מועד כמש' וימתחם כאוהל לשבת- שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת ומשהוקם המשכן נתבסס העולם לכן נאמר להקים את המשכן.

                                              (תנחומא פרשת נשא).

שני המדרשים ממחישים כי עם הקמת המשכן הושלמה בריאת העולם, שנתבסס וקיבל את מעמדו המתוקן. במובן הזה, עצם הקשר בין הקב"ה לעולם יש בו בחינה נצחית, מעל הזמן והמקום. ההתגלות אמנם התרחשה אחרי מעמד הר סיני וכחלק מהנצחתו, אך במהותה מדובר בגילוי חדש בעולם. צורת נוכחות חדשה של שכינה בעולם שלא היתה לפניו וככל הנראה גם קיימת במציאות של חטא.

על כן, במובנים מסויימים, דווקא אי קביעותה במקום וזמניות המבנה המתפרק מבטאים בחינה יותר עליונה, יותר רוחנית הקשורה באופיה ובמהותה להתגלות האלוקית במדבר, לראשית הקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל.

 "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה"             (ירמיהו ב', ב).

בשיעור הבא בעז"ה ננסה לראות כיצד ניתן בכלל לשנות מן המציאות הראשונית של המשכן בבתי המקדש הבאים, ובאיזה מובן המקדש מבטא מציאות רוחנית של כנסת ישראל באותו זמן.