דילוג לתוכן העיקרי

'הנרות הללו קודש הם'

קובץ טקסט

 

אחרי הדלקת נרות חנוכה (או לאחר שהדליק נר ראשון, תוך כדי הדלקת שאר הנרות - עיין שו"ע או"ח סימן תרע"ו, ומ"ב סק"ח)[1] נהגו לומר "הנרות הללו". אנו אומרים "הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד". האמנם? והרי הגמרא במסכת שבת (כ"ב.) אומרת: "אמר רב יהודה אמר רב אסי: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי: וכי נר קדושה יש בה? הכא נמי שלא יהו מצוות בזויות עליו". מתוך הגמרא משתמע שאין קדושה בנר החנוכה, וכי האיסור להשתמש לאורו הוא כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו! ננסה להראות קו אפשרי בהבנת ביטוי זה - "הנרות הללו קודש הם" - והשלכותיו לגבי עניינים שונים הקשורים למצוות נר חנוכה.

1.         עצם תקנת נר חנוכה - עיין רמב"ן ריש פרשת בהעלותך, שמביא את מדרש תנחומא הידוע: "למה נסמכה פרשת מנורה לחנוכת הנשיאים?" הרמב"ן מרחיב ומבאר (עפ"י מקורות שונים, עיין שם) שאהרן הכוהן ראה שכל השבטים זכו לחנוכת המזבח, אך הוא לא זכה. והקב"ה ניחמו בכך שהם אמנם זכו בחנוכת המזבח, אך אהרן זכה בהטבת הנרות והדלקתן. ועוד אמר לו הקב"ה, שחנוכת המזבח של הנשיאים נוהגת רק כל זמן שבית המקדש קיים, ואילו הנרות יאירו לעולם. הרמב"ן מקשה: שכשם שהקרבנות בטלים בזמן החורבן, כך גם הנרות בטלים! והוא מתרץ שהכוונה לנרות החנוכה, שנוהגים אף לאחר החורבן.

            רואים מכאן, שעצם מצוות נר חנוכה היא המשך לנר המקדש. חכמים תיקנו שבחנוכה כל אחד ידליק נר מקדש בביתו. על כן ייתכן שיש קדושה בנרות חנוכה, כפי שיש בנרות המקדש.

2.         ברכת "להדליק נר חנוכה" - נוסח ברכת המצוות הוא נושא רחב, וקשה למצוא כללים אחידים לכל המצוות. הראב"ד בהשגותיו (הלכות ברכות י"א, טו), עומד על הנוסח "להדליק נר חנוכה". הוא מעלה אפשרות שבכל ברכה על מצווה מדרבנן היינו צריכים להשתמש במילה "על", אך נר חנוכה שונה (בכך שמברכים "להדליק" ולא "על הדלקת") - "מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה, לפיכך עשאוהו כשל תורה". שוב אנו מתוודעים לכך שנר חנוכה איננו מצווה חדשה מדרבנן אלא כעין הרחבה של נר מקדש, ולכן גם נוסח הברכה דומה לברכה על מנורת המקדש.

3.          הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה - שאלה מפורסמת זו תופסת מקום רחב בפלפולים שונים. קל להבין מדוע הנחה עושה מצווה, שהרי ברור שעיקר פרסום הנס הוא בהנחה. עם הצד שהדלקה עושה מצווה מתמודד רש"י (שבת כ"ב.), וזה לשונו: "אי המצווה של חנוכה תלויה בהדלקה, מדליקין כדאשכחן במנורה"[2]. שוב אנו נוכחים לדעת כי אפשר שתיקנו נרות חנוכה כעין נרות מקדש.

4.          איסור הנאה - הסוגיה במסכת שבת (דף כ"א. ואילך) דנה האם יש איסור להשתמש לאורה של חנוכייה. להלכה אנו נוקטים שאסור להשתמש לאורה, אך נחלקו הראשונים האם מותר להשתמש לאורה תשמיש של מצווה.

יש לשים לב לכך שהגמרא הביאה את הקושיה "וכי נר קדושה יש בה?" בהמשך הסוגיה ולא בתחילתה. לכן נראה[3] שקיימות שתי סיבות שונות לאיסור השימוש באורו של נר חנוכה:

א.         שיהא ניכר שהוא נר מצווה (עיין רש"י בדף כ"א:), וזוהי למעשה זהירות רגילה בחפצא של מצווה.

ב.         "כיוון שעל ידי נס נעשה במנורה תקנות, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל" (עיין בר"ן דף ט'. בדפי הרי"ף שם). הסבר מדויק יותר נמצא בבעל המאור שם, ואלו דבריו: "למאן דאמר אסור להשתמש לאורה משום דקסבר כיוון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל וכו'". כך גם במאירי שם וזה לשונו: "ויש באים בה מטעם איסור הנאה וקדושה גמורה, הואיל והן זכר לנרות ולשמן היכל". המאירי ממשיך לדון האם לפי רעיון זה השמן אסור בהנאה גם לאחר זמן המצווה[4].

ומסוגיה זו אפשר לומר, כי לא זו בלבד שהמצווה נתקנה כהרחבה של נרות מקדש, אלא שגם האיסור להשתמש באורה יסודו בעובדה שאכן "הנרות הללו קודש הם". הרב דניאל שפרבר (במאמרו הנזכר בהערה 1) אף הציע שקביעת אמירת "הנרות הללו" הייתה כדי להכריע כשיטה זו.

5.         הדלקה בבית הכנסת - עיקר ההדלקה בבית הכנסת אינו מן הדין, אבל מנהג קדום הוא[5]. למרות שהיו היסוסים האם לברך על הדלקה זו, נתקבל המנהג לברך, ו"נהגו כך, על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש-מעט בגולה" (לשון המנהיג דף קה). השאלה באשר למיקום המנורה בבית הכנסת תלויה במחלוקת התנאים בנושא סידור הנרות של בית המקדש. אף המנהג להדליק בבית הכנסת בשחרית הוסבר ע"י ר' שלמה מווילנא (בספרו בניין שלמה, סימן נ"ג) על סמך שיטת הרמב"ם שבמקדש היו מדליקים נרות גם בבוקר.

לסיכום:

            ראינו שאפשר להבין את מצוות נר חנוכה כהמשך לנרות מקדש, ויש לדון לאור זה בנוסח הברכה, באופן המצווה, באיסור הנאה ובשאר מנהגים. ההלכה באה להגיד כאן לכל בית יהודי שעליו לקחת נר מקדש ולהדליקו בביתו הפרטי. לא רק בית הכנסת הוא "מקדש מעט" - מטרת מצווה זו היא להפוך כל בית יהודי למקדש מעט. אכן - "הנרות הללו קודש הם".

 


[1]    למקור המנהג ובירור הטקסט עיין בספרו של הרב פרופ' דניאל שפרבר "מנהגי ישראל מקורות ותולדות", ח"א עמ' קס"ב-קס"ד.

[2]    במנורת המקדש יש דיון מפורט בשורשי המושג של הדלקה עושה המצווה, ובפרט בשיטת הרמב"ם בזה. עיין מנחת חינוך מצווה צ"ח שמביא דיון בנושא, ואכמ"ל.

[3]    עיין שם בבעל המאור וברמב"ן (דף ט'. בדפי הרי"ף) שיש חילוקים בדין בין הטעמים. ולהלכה עיין שו"ע או"ח סימן תרע"ג סעיף א', ובנושאי כלים.

[4]    עיין מנהגי ישראל הנ"ל עמ' קס"ה, שהביא דיון בפוסקים בפרט הזה.

[5]    לשון הרב זווין בספרו המועדים בהלכה עמ' ק"ע. כל המקורות לגבי שאלה זו מצויים שם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)