הסגפנות בעבודת ה'

  • הרב איתיאל גולד

הסגפנות בעבודת ה'

לרוב, כאשר חושבים על דמותו של 'צדיק', אנו נוטים לדמיין אדם כפוף מעט, רזה, חמור סבר, אדם הרחוק מהנאות העולם הזה, מלא ביראה ובחרדה, ובקיצור - סגפן. הסגפנות נתפסת לרוב כקרבת ה' וכעבודת ה' מן המדרגה הגבוהה ביותר.

אך אם נעיין בדבר נגלה כי ביהדות אין מקום מרכזי לסגפנות. עבודת ה' מתוך פרישות ונזירות איננה שכיחה כל כך בעם ישראל, בהשוואה לדתות אחרות. מצוות רבות בתורה קשורות להנאה ולשמחה בעולם, ואין מצווה להינזר מהנאות העולם. דבר זה התמיה את מלך הכוזרים: "צריכים היו להימצא בקרבכם, יותר מאשר בקרב עמים אחרים, עובדי אלוה מתוך פרישות ונזירות" (ב', מה).

תשובתו של ריה"ל היא שלתורה אין כלל אידיאל בסיגוף - רצון ה' הוא שנחיה את חיינו על כל כוחותיהם השונים במלואם, בצורה מתוקנת ושלמה, וכך נעבוד את ה'. עבודת ה' לא באה להתנגד לחיים אלא להעצים אותם, ע"י כך שהיא נותנת לכל כוח באדם את החלק המגיע לו: "התורה האלוהית לא העבידתנו בסיגופים, כי אם לימדתנו את המידה הנכונה בצוותה עלינו לתת לכל כוח מכוחות הנפש והגוף את החלק המגיע לו בצדק" (ב', נ). עבודת ה' לא נועדה להחליש אף אחד מכוחות החיים, שהרי החיים עצמם הם מתנה מאת הקב"ה, שעלינו לקבלם בברכה ולהשתמש בהם: "זאת תורת עובד האלוה משלנו: אין הוא פורש מן העולם... ואינו מואס בחיים, שהם אחת הטובות שהשפיע האלוה עליו" (ג', א). בכל תחום מכוחות הנפש אפשר לעבוד את ה' ע"י כך שמביאים אותו לידי ביטוי בצורה המתאימה והמתוקנת. כך למשל, התורה מדריכה אותנו לעבוד שישה ימים ולנוח ביום השביעי, ובכך מביאה לידי ביטוי גם את הצורך הנפשי בעבודה וגם את הצורך הנפשי במנוחה (ב', נ).

את כלל הכוחות מרכז ריה"ל תחת שלושה אופנים מרכזיים של עבודת ה': "כללו של דבר, שלושה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו: היראה והאהבה והשמחה - התקרב אל אלוהיך בכל אחת מאלה!" (שם). יש לעבוד את ה' בכל אחת מן הדרכים הללו, ולכן יש להפעיל את כוחות הנפש השונים כדי שכל המטרות יתמלאו. לפרישות יש מקום, כמביאה ליראת ה', אך זהו רק פן אחד ממכלול שלם. יש לפעול כדי להגיע גם לאהבת ה' וגם לשמחה בעבודתו.

נעיר, כי על אף שנראה מכאן כי ריה"ל נותן לכל תחום (יראה, אהבה ושמחה) מקום שווה מבחינה ערכית, במקום אחר נראה כי הוא רואה בשמחה מרכיב מרכזי יותר מהיראה - "וכל עבודת החסיד היא בשמחה, לא בכניעה" (ג', ה). אם כן, לא רק שאין עניין דווקא בסגפנות, אלא שחשיבותו משנית ביחס למעלת השמחה בעבודת ה'.