העברי המתחרה והמתנגד

בתיאור התהליכים שעוברים על אברהם בדרך לעיצוב הזהות הישראלית, מניטו משתמש במושג "העברי המתנגד והמתחרה". כדי להבין את התהליכים הללו שמזהה מניטו, נזכיר תחילה את נושא "משוואת האחווה" שתופס מקום בולט במשנתו של מניטו: הבריאה נעה לעבר תכלית מוסרית, ואחד האתגרים העומדים בדרכה הוא יישוב מערכות היחסים בין בני האדם, כפרטים וכלאומים. עם ישראל, כפי שמתבטא בפרשות האבות, חווה שני סוגים של התמודדות מול כוחות אחרים: התמודדות עם המתנגדים לו, והתמודדות עם המתיימרים לשמש חלופה במקומו.

דרכי ההתנגדות

המתנגד המובהק של אברהם הוא נמרוד. על פי חז"ל הוא הראשון שמנסה להפיל את משפחת אברהם, והוא גם נושא דגלה של הקוסמופוליטיות שדיברנו עליה בשבוע שעבר. הן נמרוד והן אברהם מנסים כל אחד להוביל פרויקט לגיבוש של האנושות המפוררת. נמרוד רוצה להעמיד בראש האנושות כוח אנושי חזק וטוטליטרי, שזהו המגדל שבו אמור לשבת נמרוד. אברהם לעומתו מבקש ליצור אחדות של כל האנושות, פסיפס שבו כל עם נותן את הגוון שלו, ועם ישראל ישמש בתפקיד הלב שמגשר ומאחד בין כולם. לעומת הגישה הקוסמופוליטית של נמרוד, חזונו של אברהם הוא אוניברסלי, "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ג') – תהיינה משפחות האדמה, לא תמחקנה משפחות האדמה, אלא שכל אחת תמלא את תפקידה במכלול של האנושות. נמרוד מתנגד לא רק לאברהם עצמו, אלא גם למוסר שבשמו הוא פועל, כיוון ששאיפתו של נמרוד היא לשים במרכז את עצמו. הוא אינו מוכן לשים את בורא העולם במרכז. בדור הבא יצחק מתמודד מול המתנגד אבימלך, ואחריו יעקב מול לבן שביקש לעקור את הכל.

ההתמודדות מול המתנגדים מורכבת, ודרך הפעולה של המתנגדים מתוחכמת. שיטת הפעולה של פרעה ואבימלך היא לקחת את אשתו של אברהם, כלומר לחסל את הצד העברי הזכרי, ולהשתלט על הצד הנקבי. שיטה זו מופיעה שוב במצרים בגזרות פרעה, כאשר הוא גוזר להשמיד את הבנים ולהשאיר את הבנות. אצל הגר ההתמודדות היא הפוכה, שם הרחם הנקבי מנסה להשתלט על הכוחות של אברהם. אם נצרף את השיטה הבסיסית יותר – ניסיון חיסול, נקבל שלוש דרכי מאבק מוכרות נגד עם ישראל: השמדה, התבוללות, נישואי תערובת.

דרכי ההתחרות

המתחרה אינו מנסה לחסל את עם ישראל אלא להידמות לו, כך שיוכל לקחת את מקומו. המתחרים של יצחק ויעקב הם כמובן ישמעאל ועשו, והמתחרה של אברהם הוא לוט. אמנם בקריאה פשוטה של התורה קשה לנו להבחין בזה, אבל ברקע של סיפורי אברהם עומדת השאלה אם גם לוט ראוי למלא את תפקידו. זה מתבטא בהצעת אברהם ללוט לקחת חלק מהארץ, משמע שראה בו מתחרה שווה ערך על הארץ, ומתבטא גם בתיאור הכנסת האורחים של לוט – תיאור שמתחיל באופן דומה לשל אברהם, אבל מגיע להפקרת הבנות שהיא מעשה מזעזע על פי עקרונותיו של אברהם. ההתמודדות מול המתחרה נעשית קשה ומורכבת יותר ויותר לאורך ספר בראשית, שכן לוט הוא רק אחיין, ישמעאל הוא אח מאב ועשו אח לגמרי. בכל המקרים המתחרה יוצא לבסוף החוצה, ומתברר מי המקור ומי החיקוי.

כל אחד מהמתחרים של שלושת האבות מנהל מאבק אחר. לוט נאבק עם אברהם על השאלה מי יקים את עם ישראל – אברהם הוא עקר ולוט שמקים משפחה מועמד להחליפו; ישמעאל נאבק עם יצחק, עד היום, על ירושת ארץ ישראל; עשו נאבק מול יעקב על העולם הרוחני. העם, הארץ והתורה עומדים במוקד המאבקים של ספר בראשית. המאבקים מולם ממשיכים במהלך ההיסטוריה: עם ישראל מתמודד מול בלעם – צאצא של לוט, וכמובן מישמעאל ועשו יוצאים האיסלאם והנצרות (מעשו יוצא גם עמלק, שמשמש גם מתנגד וגם מתחרה).

מול אברהם קם נִמְרֹד המתנגד לו והמבקש להעמיד מלכות משלו. יש תחרות בין שני פרויקטים אנושיים במהלך ההיסטוריה: פרויקט המלכויות של הגויים ופרויקט התולדות של ישראל. תחרות זו נמשכת עד להכרעתה הסופית של ההיסטוריה, ביום הדין, כפי שהגמרא מתארת אותו בתחילת מסכת עבודה זרה.

נוסף על נִמְרֹד, מול אברהם, קם גם אחיינו לוט והוא מתחרה בו. יוצאים ממנו שני עמים, עמון ומואב, הטוענים כל אחד בדרכו, שהוא הוא ישראל. רות הבאה ממואב מצטרפת לעם ישראל ושמה קץ לניסיונו של מואב. עמון טרם עשה זאת. וכך בכל דור ודור. בדור השני של האבות, המתחרה של יצחק הוא ישמעאל, וממנו בסופו של דבר נולד עולם האסלאם. המתנגד שלו הוא אבימלך והסכסוך עמו הוא על ארץ ישראל. כבר בפגישתו עם אברהם אבינו, טען אבימלך ש"הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב" (בראשית כ', ט"ו). בדור השלישי המתחרה של יעקב הוא עֵשָׂו אחיו והמתנגד הוא דודו לבן הארמי. בדור הגאולה, של יציאה מן הגלות, מופיעה דמות שביעית – עמלק, המבקש גם להשמיד את עם ישראל וגם להחליפו בתפקידו כנושא ההיסטוריה. בזמן יציאת מצרים היה זה עמלק עצמו שבא להילחם עם ישראל בִּרְפִידִים. בזמן שיבת ציון, בתום גלות בָּבֶל, היה זה הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, ובדורות שלנו, זה מאה שנה, אנחנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של השמדת העם, ובמקביל מושמעות טענות שונות על ידי מספר עמים שהם הם נושאי ההיסטוריה ותקוות העולם.   (סוד מדרש התולדות, ד 75-76)

מניטו מציין הבדל בולט בין האבות ובין המתחרים: למתחרים אין בעיה להקים משפחה ולהוליד עמים פוטנציאליים. לדבריו, מבין שני הציוויים "פרו ורבו", המתחרים מקיימים את הרבייה ומתרבים יותר ויותר, כפי שבא לידי ביטוי בתולדותיהם של ישמעאל ועשו. למולם, דווקא האבות עוברים תהליך ארוך כדי להוליד בנים; זאת מפני שהאתגר הגדול שלהם הוא לייצר פירות חדשים, בכל פעם להוליד את השלב המהותי הבא.