הפחד מהיהודים

  • הרב אוהד זימרן

הפחד מהיהודים

מעט אחרי חנוכה, ננסה לבחון ממה נבע חששה של הממלכה היוונית מהעם היהודי ומדתו.

למעשה, אף שימי החנוכה כבר עברו, נושא זה נותר רלוונטי. חשש זה לא חלף עם תום המאבק ביוונים. הוא העומד עלינו לכלותינו בכל דור ודור, עד שהקב"ה מצילנו מידם. המחקר שפורסם לא-מזמן, שהציג עד כמה האירופאים מרגישים מאויימים ממדינת ישראל, רק הדגיש שאלה זו. מה גורם לתחושת האיום הכל-כך חזקה מהאומה הקטנה היושבת בציון? יומרני לנסות לענות על שאלה זו בדבר תורה קצר, אך בכל זאת - ננסה לעמוד על נקודה זו לאור נרות החנוכה.

היוונים היו אומה מיוחדת במינה. זוהי האומה שפרצה את דרך הציוויליזציה, הם היו הראשונים לעסוק בפילוסופיה, במתמטיקה, בגאומטריה ובמקצועות רבים נוספים, ותרבותם הייתה עמוסה מאוד בחכמה וברוח. ובכל זאת - אנו רואים כי דווקא היהודים הם שנתפסו כאיום על ממלכה זו. קבוצה קטנה של אנשים, המקיימים אורח חיים יהודי ושומרים על מצוות עתיקות, הם שנחשבים סכנה לאימפריה היוונית. מדוע היוונים לא הסכימו לתת ליהודים לחיות את חייהם כרצונם? באותו אופן, השאלה מרחפת באוויר העולם גם בימינו: מדוע דווקא היהודים נתפסים כאיום על התרבות המערבית?

נראה, שניתן לענות על שאלה זו באמצעות הדגשת ההבדל שבין הדת היהודית לבין דתות אחרות. הדת היהודית נתפסת פעמים רבות כדת פרימיטיבית, אך למעשה - היא אינה כזו. הדת אינה מתכחשת לקידמה הסובבת אותה, אלא לוקחת ממנה את הטוב שבה. האינטרנט משמש להעברת שיעורי תורה (כפי שכל אחד מכם יודע), מכשירים רפואיים חדישים משמשים להגדרת רגע המוות, שיטות חקלאיות מתוחכמות משמשות לגידול חסה בלי תולעים, ואפילו פיתוחים בעייתיים - כמו הזרעה מלאכותית - אינם מרתיעים את הפוסקים, העוסקים בשאלה מיהי אמה של הביצית המופרית.

מאז ומתמיד, ידענו לקחת את הטוב (ולפעמים נדבק אליו גם קצת רע...), ולשכלל את אורח חיינו בלי לפגוע באמונה. מסיבה זו הגיעו היהודים לעמדות מפתח בארצות לא-יהודיות: הרמב"ם היה רופאו של השולטן, האבן-עזרא היה שר אוצר והאברבנאל היה משנה למלך איטליה.

מסיבה זו, היהדות נתפסה כאיום על התרבות היוונית. היוונים חששו שהיהודים יקחו את החכמה שהם המציאו, את התרבות שהם יצרו ואת הכלים שהם פיתחו, ובמקום לצעוד ביחד איתם לעידן חדש - יחברו אותם לתרבות היהודית המיושנת. כך התייחסו היהודית דאז לתרבות היוונית, וכך אנו מתייחסים כיום לתרבות של ימינו. יש הרוצים לצעוד עם הציוויליזציה ולנטוש את החיבור ליהדות, אך אנו צריכים לזכור את שורשנו, ולנהוג בתרבות מעין "רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק".