הקדמה

  • הרב דן האוזר

הקדמה

בעזרת ה' יתברך אנו פותחים בסדרת שיעורים על הספר 'ליקוטי הלכות' לר' נתן, תלמיד ר' נחמן מברסלב. ספר מופלא זה מנסה, לאורך שמונת כרכיו, לבאר את השולחן ערוך בדרך חסידית. התובנות הבסיסיות הנתונות לנו בספר היסוד של ספרות ברסלב, 'ליקוטי מוהר"ן', מסייעות בידו לשפוך אור על ההלכות הפזורות בשו"ע ולהעמיק בהבנתן.

השיעורים יעסקו גם בליקוטי מוהר"ן עצמו, אולם אנו נמצא את דרכנו ביתר קלות בליקוטי הלכות, המהווה בעצם יישום ומימוש של מה שכה מתומצת ודחוס בליקוטי מוהר"ן עצמו. ליקוטי הלכות פותח את דברי ליקוטי מוהר"ן במרחב העשייה והממשות, כמו חיטין ההופכים ללחם, ועל כן הוא בהיר יותר ונתפש יותר, כלחם הראוי לאכילה - כשולחן ערוך.

פרט לחריגות יזומות לקראת חגים ומועדים נצעד לאורך הספר כסדרו, אולם לא נעבור על כולו כי אם נלקט מתוכו קטעים ונקודות הנאספים בכל פעם לידי תמונה, מעין ליקוט מתוך ליקוט מתוך ליקוט (ליקוטי הלכות וליקוטי מוהר"ן). מדוע ליקוט? שמא יש כאן ביטוי לרסיסי המציאות השבורה בתוכנו ומחוצה לנו ודגש על מלאכת החיבור והאיחוי הנתונה ביד המלקט.

הפרשנות החסידית היא דרשנית בעיקרה. לדרשנות שני מובנים שהם אחד: (א) דרכו של הדרשן שהוא מקשר את אירועי היום לכתוב, ובכך מבטא את כמיהתו לתורת חיים ולרלוונטיות של הדברים כאן ועכשיו. אולם זאת לא תבוא בלא המובן השני של הדרשנות שהוא (ב) דרישה, תביעה, ניעור וטלטול לא רק של הכתוב כי אם גם של החיים עצמם למשמעות, לפשר. דרשנות דורשת זו היא שהוציאה לעתים שם רע לדרשנות החסידית, אולם כשהיא נעשית ביושר דרך הרי היא גאולה של ממש מידיו הקרירות והפושרות של הפשט.

במובן זה האמת הדרשנית החסידית איננה אמת נתונה אלא דרך. היא איננה מאפשרת פרספקטיבה, כדרכה של האמת האקדמית, אלא מזמינה לבוא אל תוכה. היא חסויה וממתינה לגילוי. היא איננה נטולת אדם ועל כן היא איננה מדברת בשם ההכרח או החוק כי אם בשם החיים. האדם עצמו, בגופו, בנפשו ובחייו, קושר את הקצוות, מאתר את הקרוע ומאחהו, מלקט את הרסיסים. הוא הטוען לאמתותה, הוא המדביק אותה, הוא בעל המצפן ובעל הרגישות לדעת את אמתותה - "אתם עדי". רק בהתייצבו שם, בתוך תוככי ההווה, יכול הוא לטעון לנוכחות זו של העבר בהווה באמצעות הדרש. רק בהיותו נוכח יכול הוא לחוש את הנוכחות (בובר). זו היא אמת הנאמרת מתוך החיים, ובחייה אלה היא ממששת את דרכי א-לוהים חיים. בהחיות החסידות את האדם החייתה היא גם את הא-לוהים, או שמא נאמר להפך: בהיחשף האדם לרעיון הא-לוהי נחשף הוא גם אל חייו ומתיר לעצמו לגעת בפשרם - להאמין!

כפי שאמרנו, אין זו אמת נתונה; זוהי דרך, דרישה, עבודה - עבודת השם.

כשקיים ר' נתן את מצוות רבו "להפוך את התורות להלכות" וכתב את ספרו זה 'ליקוטי הלכות' הוא התקדם עם תורת רבותיו כמה צעדים בדרך זו, המובילה מתורת השם אל עבר גופו של אדם, נפשו וחייו ודוחפת אותו לפשר שאותו מנסה ר' נתן לחלץ מתוך ההלכה… - ההליכה…

הנחיות כלליות לקוראי השיעור:

א. קרא את הפסקה המצוטטת מ'ליקוטי הלכות'. סביר מאוד שהדברים יישארו עדיין עמומים. אל תתעכב, המשך הלאה למאמר וקרא אותו כיחידה עצמאית, ורק אחר כך חזור לפסקה ותמצאנה (ובדרך כלל רק את חלקה) מוארת יותר.

ב. המאמר קשה. יש לקראו בעיון ובהעמקה. היה מוכן. פנה זמן לכך.

ג. שאלות ותגובות יתקבלו בברכה, אם כי לא יהיה ניתן לענות על כולן. אנו נפנה מקום להתייחסות אל חלקן (אולם לא באופן אישי מפאת קוצר הזמן).