השלום

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

השלום / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת בחקותי*

והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד... (ויקרא כ"ו,ה-ו)

ומסביר רש"י במקום:

שמא תאמרו - הרי מאכל, הרי משתה, אם אין שלום אין כלום~ תלמוד לומר אחר כל זאת - "ונתתי שלום בארץ", מכאן שהשלום שקול כנגד הכל, וכן הוא אומר: "עושה שלום ובורא את הכל.

ניתן להבין מסקנה זו בשלושה דרכים:

א. במובן הפשוט, שלום שווה יותר מברכות אחרות. אנשים יעדיפו מצב של שלום ללא שפע ושגשוג על פני מצב של שפע ושגשוג ללא שלום.

ב. "אם אין שלום אין כלום" - באמצעות שלום ניתן להגיע לכל ההישגים האחרים, ואילו ללא שלום ניתן לאבד את כל מה שכבר הושג. שלום אינו חשוב יותר מדברים אחרים אלא שהוא מפתח להשגתם.

ג. שלום הוא ערך חשוב מבחינה רוחנית ומטאפיזית. לא מדובר רק בביטחון ושקט במובן הפיזי.

במשנה האחרונה בש"ס נאמר:

אמר ר"ש בן חלפתא - לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: 'ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'.

במשנה זו רואים קודם כל שהשלום הוא כלי שמחזיק ברכות אחרות, מפתח להישגים נוספים. אך בנוסף לכך רואים שהשלום הוא ערך רוחני שהקב"ה בעצמו רואה חשיבות בנתינתו. ידועים דברי חז"ל שכל מקום שמוזכר המלך שלמה בשיר השירים, הכוונה לקב"ה, שהוא מלך שהשלום שלו (ראה רש"י בתחילת שה"ש). שלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה, והפוסקים דנים אם מותר לומר שלום בבית הכסא וכדומה. מדובר א"כ במשהו מטאפיזי ולא סתם בשקט מדיני.

כך גם מובנת הכפילות בפסוק "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ" - מדוע רש"י אומר שאם אין שלום אין כלום, הרי כבר לפני כן הובטח לנו שנשב לבטח? אלא שכעת מובן שהביטחון והשקט הם עניין אחד והשלום הוא עניין אחר, שיש

בו חשיבות רוחנית עליונה. רש"י גם מסביר שהמשך הפס' "וחרב

לא תעבור בארצכם" - רוצה לומר שצבא לא יעבור במדינה - אפילו לא בדרכו למקומות אחרים. אין זה רק ביטחון אלא הרחקת המלחמה מהמחשבה לחלוטין.

עניין זה חשוב מאד כשאנו דנים בויכוח הציבורי בעניין פשרה טריטוריאלית. השוללים אותה מתבססים על טענות שונות. יש הסוברים שהיא לא תביא את השלום אלא רק תרחיק אותו, וזו בודאי גישה לגיטימית שקשורה לויכוח מדיני בטחוני. אחרים סבורים: אמנם השלום הוא ערך חשוב ומרכזי, אך שלמות הארץ חשובה ממנו, וגם זו גישה לגיטימית. אולם יש בציבור שלנו כאלו שמפקפקים בכלל בערך השלום, ולא רואים עניין בהשגתו, ואת אלו יש לדחות בשתי ידיים. אסור לשכוח את ערכו הרוחני והמטאפיזי של השלום ולשאוף להשגתו. אם מציגים את השלום כמפתח לשגשוג ולהשתלבות והיטמעות במזרח התיכון, אפשר בהחלט להתנגד לעניין. אך אסור לנו לשכוח את צידו השני של השלום, שהוא גם אינטרס עליון של הקב"ה. כשמדברים על שלום מהכיוון הזה חובה עלינו לרצות להגיע אליו.



* השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קודש פרשת בחקותי התשנ"ז.