עבודה זרה | דף יז | התגרות ביצר

בדף יז (ע"א–ע"ב) מסופר על רבי חנינא ורבי יונתן שהגיעו לפרשת דרכים: דרך אחת חלפה על פתח עבודה זרה, והשנייה – על פתח בית זונות. האמוראים התלבטו באיזו דרך לילך:

"אמר ליה חד לחבריה: ניזיל אפיתחא דעבודה זרה, דנכיס יצריה [רש"י: נשחט יצרא – אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים, ונמסר בידם והרגוהו].
אמר ליה אידך: ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא".

לבסוף החליטו שני האמוראים ללכת בדרך העוברת על פתח בית הזונות, לכוף את יצרם ולקבל שכר.

מעשה זה נראה כמנוגד לדברי הגמרא במסכת סנהדרין (קז ע"א):

"אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל".

ובכן, מה ראו שני האמוראים להעמיד עצמם בניסיון של גילוי עריות, שאפילו דוד מלך ישראל לא עמד בו?

תשובה אפשרית אחת עולה מתוך המשך סיפורנו:

"כי מטו התם חזינהו, איתכנעו מקמייהו [רש"י: איכנעו זונות מקמייהו – נכנסו מפניהם לקובתן].
אמר ליה: מנא לך הא [רש"י: דסמכת אנפשך למיתי הכא, ולא מיסתפית מיצר הרע]?
אמר ליה: 'מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ' (משלי ב', יא)".

בפשט הגמרא ניתן להבין שלא היה כאן ניסיון אמתי: אותם אמוראים עסקו בתורה בלכתם בדרך, ועל כן היו מובטחים שהתורה תשמור עליהם מכל חשש ניסיון. אמנם לפי זה יקשו דבריהם בתחילת הסיפור, שכל עצמה של ההליכה על פתח בית הזונות לא הייתה אלא כדי לכוף את יצרם ולקבל שכר. על כורחנו שאמנם היה כאן ניסיון, אם משום שהגנת התורה לא הייתה מובטחת, ואם משום שהיה זה ניסיון גדול להמשיך ללמוד תורה על פתח בית הזונות (עיין בספר בני יעקב על אתר).

תשובה אחרת עולה מדברי התוספות (ד"ה ניזיל):

"מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודה זרה כל מה שיכול... שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות".

התוספות מבינים (במידה מסוימת שלא כפשט הגמרא) ששני האמוראים לא הביאו עצמם לידי ניסיון מרצונם, ובחרו ללכת בדרך העוברת על פתח בית הזונות כדי להימנע מההליכה על פתח בית העבודה הזרה, שהיא בעייתית עוד יותר.

ועדיין יש לשאול: לפי שיטת התוספות, מדוע העדיפו האמוראים לעבור על פתח בית הזונות? הרי גם האיסור להתקרב לבית עבודה זרה יסודו בחשש להיכנע ליצר העבודה הזרה (ראה בספר סדר יעקב [לרב יעקב ירוחם וורעשנער] על אתר). וכי לא היה מוטב להם להעדיף את סכנת יצרא דעבודה זרה המוחלש על סכנתו הגדולה של יצרא דעריות?!

ייתכן שהתשובה היא שאמנם יצר העריות חזק יותר, אך לאדם בעל אישיות רוחנית חזקה קל יותר להתמודד עמו דווקא. כאשר אדם עובר על פתח בית הזונות, הוא יודע שעליו להתמודד ולהתגונן מפני יצר העריות, ובמאמץ מסוים הוא אכן יכול לעשות זאת. הסכנה הגדולה שבבית עבודה זרה היא דווקא התחושה שאין כאן התמודדות, תחושה שעלולה להרפות את עירנותו של העובר שם, ולהביאו אט אט לזרועותיה של המינות.