התורה הממלכתית הכללית

בהתגלותו של הקב"ה אל משה לפני מתן תורה, הוא אומר לו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט, ו). מעמד הר סיני אינו מעמד פרטי, בו כל יהודי ויהודי מקבל כפרט את התורה, אלא יש בו משמעות כללית וציבורית יותר. מתן התורה פירושו הפיכת עם ישראל לעם המקיים את התורה; לעם הנושא את שמו של הקב"ה בעולם - ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש". עיקרון זה משמעותי מאוד בתורתו של הראי"ה קוק, ופעמים רבות הוא מציין שעם ישראל קיבל את התורה כעם שלם, ולא רק כאוסף של יחידים.

התורה מצוה על המלך לכתוב לו ספר תורה: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר" (דברים י"ז, יח). חיוב זה נוסף על חיובו של כל יהודי לכתוב לעצמו ספר תורה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים ל"א, יט). יש מפרשים שהסבירו - וכך משמע מפשט הפסוקים - שהמלך מצווה בכתיבת ספר תורה נוסף כיוון שיש יותר סיכוי שיסטה מדרך התורה, ויש סכנה גדולה יותר שימרוד במלכות שמיים. באמצעות כתיבת ספר תורה נוסף, ביקשה התורה להזכיר למלך שהוא נציגו של ה', ולא ח"ו מתמודד איתו.

הרב קוק ראה את חיובו של המלך לכתוב לו ספר תורה כחיוב המלמד על קיומה של תורה כללית ציבורית (מועדי הראי"ה עמ' תפז): "אנו למדים מחובה ממלכתית זאת, שקבלת תורה בישראל - קבלה כפולה היא: קבלת היחיד בתור יחיד השייך לכלל, לכללות האומה בקדושתה, וקבלת התורה בתור קבלתה של האומה". כל יהודי ויהודי חייב ללמוד את התורה ולקיימה כפרט השייך לעם שקיבל את התורה, אך יש בתורה בחינה נוספת - התורה שייכת לעם כעם, ולא רק כאוסף של יחידים, ויש לה משמעות כללית מעבר למשמעותה הפרטית. משמעות זו מבוטאת בספר התורה שהמלך חייב לכתוב לו, כנציג של כלל ישראל.

עבודה קשה היא שמירת התורה הכללית הממלכתית. תורה זו דורשת שכל המערכת - על כל מרכיביה: הכלכלה, הביטחון, הפוליטיקה ועוד - תהיה בנויה על יסודות של קדושה וטהרה. הרבה יותר קשה לקדש את המערכת כולה, מאשר שכל פרט יקדש את עצמו. הראי"ה מסביר שיכולת מיוחדת זו, להקים מערכת קדושה וטהורה, טבועה בעם ישראל עוד מקדם לבריאת העולם, ולכן הדבר אפשרי.