תפילה - בקשת צרכים או עמידה לפני ה'?

התפילה היא תנועה היוצאת מן האדם לאלוקיו. בתפילה יש מימד של שיח, ויש בה מימד של עמידה לפני ה'. במימד השיח - משמעות התפילה נעוצה בתוכנה: בקשות ותשבחות. במימד העמידה לפני ה' - אין משמעות מיוחדת לתוכן המילים, אלא לעצם העמידה לפני ריבונו של עולם. ניתן אף לומר כי אין לאדם כלל מה לומר, אך בעצם העמידה לפני ה' - הקרבה לו יתברך היא המטרה.

הרמב"ם בספר המצוות מונה את מצוַת התפילה כאחת מן המצוות (מצוַת עשה ה'):

"הוא שציוונו לעבדו. כבר נכפל זה הציווי פעמיים, באמרו 'ועבדתם את ה' א-לוהיכם'. ואף על פי שזה הציווי הוא גם כן מהציוויים הכוללים, כמו שביארנו - הנה יש בו יחוד אחר, שהוא ציווי לתפילה...".

וכן כתב הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"א ה"א):

"מצוַת עשה להתפלל בכל יום, שנאמר 'ועבדתם את ה' אלקיכם', מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה. שנאמר: 'ולעבדו בכל לבבכם', אמרו חכמים - אי זו היא עבודה שבלב? זו תפלה. ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה".

לכאורה, נראה מן הרמב"ם שאין משמעות לתוכן התפילה אלא רק לפן העבודה שבהּ, שהיא עבודת ה', העמידה לפני ה'. נראה כי הרמב"ם סובר שמשמעות התפילה היא עמידה לפני ה'.

הרמב"ן חולק על הרמב"ם, וסובר שהתפילה אינה אחת מתרי"ג המצוות. כמובן, הוא מביא לשיטתו ראיות הלכתיות, אך נראה שיש למחלוקת זו גם יסוד מהותי:

"אלא ודאי, כל עניין התפילה אינו חובה כלל, אבל הוא ממדת חסד הבורא יתברך עלינו, ששומע ועונה בכל קראנו אליו... או לומר שמכלל העבודה, שנלמוד תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות, ותהיינה עינינו ולבנו אליו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וזה כעניין שכתוב 'וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם - והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' א-לוהיכם'...".

מדברים אלו, נראה כי לשיטת הרמב"ן ישנה משמעות לתוכן התפילה, ומטרת התפילה היא הבקשה. נראה, כי הרמב"ן מבין את התפילה מצד השיחה שבה, ועל כן היא מחוייבת כלל - אפילו לא פעם אחת ביום.

נמצאנו אומרים, כי מחלוקת זו של הרמב"ם והרמב"ן מייצגת שתי תפיסות שונות של התפילה: הרמב"ם מבין שהתפילה היא העמידה לפני ה' (וזוהי העבודה הקבועה, בבחינת תפילה כנגד תמידין), ואילו הרמב"ן רואה את התפילה כשיחה, שבה שואל האדם על צרכיו, ולשיטתו דווקא תוכן התפילה הוא המשמעותי.