דילוג לתוכן העיקרי

חיי שרה | ואל משפחתי

קובץ טקסט

השיחה נאמרה בסעודה שלישית פרשת חיי שרה ה'תשע"ז. סיכם יאיר אוסטר. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב

ואל משפחתי

"וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ: אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי." (בראשית כ"ד, לז-לח)
 
אליעזר מספר בפרשה על הדרישה היחידה שהייתה לאברהם בשביל הכלה המיועדת לבנו. לא עושר, לא יופי ואפילו לא מידות טובות. הדבר היחיד שהיה חשוב לאברהם הוא המשפחה. מכאן, כמו מסיפורים אחרים רבים, אנו למדים על ערך המשפחה ביהדות.
מחקרים רבים מראים שסטטיסטית, חייהם של ילדים הנולדים למשפחות מיוחדות מכל מיני סוגים קשים יותר, מכמה בחינות. היהדות האמינה מאז ומתמיד בחשיבות מבנה המשפחה הטבעי, וכיום נראה שזה מוכיח את עצמו. גם בתוך היהדות ניתן למצוא גישות שונות בנוגע לחשיבות המשפחה, כאשר נדמה כי ישיבתנו היא מהזרם המדגיש את חשיבות המשפחה. הדגשה זו בא לידי ביטוי בגישה החינוכית של הישיבה, שתופסת את עצמה כשלב שני בתהליך החינוך שהתלמיד קיבל בבית, במשפחה, ולא כנסיון לחנכו בצורה חדשה לגמרי.
בסביבת עולמנו המערבי נוח לאדם לחשוב שהוא חזק כאל. מול תפיסה כזאת יחזקאל יוצא בתקיפות:
"בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר ה' א-להים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱ-לֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵ-ל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱ-לֹהִים." (יחזקאל כ"ח, ב) 
כאמור, בתחומי חיים רבים התרבות המערבית גורמת לנו לחשוב שאנחנו בעלי כח רב, היכולים להשפיע על חיינו כפי שנרצה. רבים מנסים לטעון שבדיוק כמו שאנחנו יכולים לשלוט בשעות התאורה והחושך בלי להיות תלויים בטבע, אנחנו יכולים, לשיטתם, לשלוט בזהות האדם – להגדיר מחדש את מושג המין ומושגים אחרים ללא אף תלות בטבע.
 
גישה זו נובעת, כאמור, בין היתר בגלל ההתקדמות הטכנולוגית, אבל יש לה גם גורמים נוספים. בראש ובראשונה, העובדה שהתרבות המערבית מדברת בשיח של זכויות ולא חובות. ראש המדברים בזרם זה הוא הפילוסוף ג'ון לוק שדיבר על חירויות וזכויות הפרט. אנחנו ביהדות לא מאמינים רק בפרט ובזכויותיו אלא גם בחובותיו. כאשר אנחנו שמחים בשמחת חתונה זה לא בגלל הזכויות הנלוות הנוספות בה, אלא דווקא בגלל האחריות שהיא כוללת, משני הצדדים. זה בא לידי ביטוי בכתובה, שהיא שטר התחייבות מצד הבעל, ובהתחייבות בע"פ של האישה לבעלה. גם אהבה של אם לבנה לא נובעת מזכויות יתר שיש לה בעקבות לידתו, אלא דווקא מתוך החובות הנוספות שיש לה כלפיו. בהקשר זה ראוי להעיר שלא בטוח שכל הרווקים שמתחתנים בימינו מוכנים לחיי זוגיות בצורה מספיקה טובה. רובם לא מודעים לכך שרובה של הזוגיות אינה זכות אלא חובה.
גורם מרכזי נוסף הוא ההדוניזם, כלומר הנהנתנות, הנהוגה בעולם המערבי. ביהדות תופסים שעל האדם להיכנס תחת העול למרות הקושי, ולא רק ליהנות בעולם הזה.
עלינו להילחם בתפיסות המבקשות לבטל את ערכי המשפחה, כיוון שהן קוראות תיגר על עצם קיומנו כיהודים.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)