יומא | דף מג | ואסף איש טהור

כחלק מהדיון בדיני פרה אדומה, נאמר בסוגייתנו שכל אדם כשר בעבודת אסיפת האפר מלבד חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת להניח:

ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח; איש - להכשיר את הזר, טהור - להכשיר את האשה, והניח - מי שיש בו דעת להניח, יצאו חרש שוטה וקטן, שאין בהן דעת להניח.

כלומר, בתורה (במדבר יט, ט) נאמר שיש לאסוף את אפר הפרה ולהניחה מחוץ למחנה:

וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא

חשוב לציין שרק עיקר דין אסיפת אפר הפרה והנחתו מחוץ למחנה הוא שפסול להיעשות על ידי חרש שוטה וקטן, וברור שאין הכוונה לומר שעצם הפעולה של נטילת האפר והוצאתו אל מחוץ למחנה היא האסורה – שהרי מיד כשנשרפת הפרה הוכשר האפר לקידוש אף ללא הוצאתו החוצה.

נראה לומר שהאסיפה המדוברת היא הטחינה, או הפרשת האפר מהעצים שלא התעכלו על ידי האש; ההפרשה היא עבודה שמכשירה את האפר לקידוש. לכן, אם טחן קטן או טמא את הגחלת, או שהפריש אפר מהתערובת שבמערכה הוא פוסל את האפר שהתעסק בו במעשה זה*.

_______

* שאר האפר, שנשאר במערכה אינו נפסל.