ו. - בדיקת חמץ לפני י`ד בניסן

  • הרב שלמה ברין

בדיקת חמץ לפני י"ד בניסן / הרב יאיר קאהן והרב שלמה ברין

שיעור מס' 10: ו.

שלושים יום קודם החג

למרות שהמשנה הראשונה במסכת פסחים מצהירה "אור לי"ד בודקין את החמץ", החיוב לבדוק את החמץ בבית עשוי להתחיל מוקדם יותר. בשני מקומות בגמרא אנו מוצאים גרסאות שונות באשר לזמן תחילת החיוב לבדוק את הבתים.

מקור #1 : פסחים ו.

"אמר רב יהודה אמר רב המפרש והיוצא בשיירה קודם שלושים יום אין זקוק לבער תוך שלושים יום זקוק לבער"

מדברי הגמרא במקור זה, נראה כי החיוב לבדוק חמץ מתחיל 30 יום קודם החג (או שבועיים לפי רבן שמעון בן גמליאל כפי שממשיכה הגמרא שם ובעמוד ב). אדם שעוזב את ביתו קודם, אינו מחויב לבדוק. אחר כך, הוא אינו מחויב לבדוק גם כשמגיע פסח, היות שהוא רחוק מביתו. אך אדם שיודע שיחזור לביתו במהלך ימי הפסח, חייב לבדוק את חמצו ולבערו לפני פסח. חובה זו אינה נובעת מחיוב בדיקה המתחיל לפני החג, אלא היא נובעת מחשש שמא אדם ישוב לבית מלא חמץ בפסח.

מקור #2: פסחים ד.

הגמרא שואלת מי חייב לבדוק בית שמושכר בתאריך י"ד בניסן: האם הבעלים של הבית חייב לבדוק, היות שהחמץ בבעלותו, או שמא השוכר חייב לבדוק את החמץ שהרי הוא נמצא בבית שהוא מתגורר בו? רב נחמן משיב כי הדבר תלוי בזמן בו נמסרו המפתחות לשוכר. אם המפתחות ניתנו לו לפני י"ד בניסן, השוכר חייב לבדוק; בעוד אם המפתחות היו בידי המשכיר בי"ד ניסן, החיוב לבדוק חל עליו.

הנחתו של רב נחמן כי חובת בדיקת חמץ מתחילה בי"ד ניסן מתאימה להבנה הפשוטה של המשנה שהובאה לעיל. ממילא, חובת הבדיקה חלה על מי שהחזיק במפתחות של הבית בי"ד ניסן.

תירוצים

יש שתי גישות עקרוניות ליישוב הסתירות הללו בין שני המקורות:

1. החיוב לבדוק חמץ מתחיל בי"ד ניסן (כפי שעולה מן המשנה). החיוב לבדוק שלושים יום קודם החג נלמד ממקור אחר - "שלושים יום קודם החג שואלים בהלכות החג" (פסחים ו.). מן הגמרא הזו המחייבת לימוד ההלכות הקשורות לפסח 30 יום לפני בוא החג, אנו למדים כי עלינו להתכונן לחג המתקרב ובא.

ממילא, אדם שמתכוון לעזוב את ביתו בתקופה זו, אינו יכול להתחמק מבדיקת ביתו עד לי"ד בניסן. למרות שבתאריך היעד הוא יהיה רחוק מביתו, הוא נדרש לתכנן מראש את צעדיו, כך שבי"ד ביתו יהיה נקי מחמץ. כאשר החג רחוק יותר מ- 30 יום, אדם אינו מחויב לדאוג מראש ולהתחשב בחג הממשמש ובא; אם הוא נמצא רחוק מביתו בי"ד אין הוא מחויב בבדיקת הבית. למרות החיוב הבסיסי של אדם לבדוק את ביתו מחמץ, הוא יכול להיפטר מחובה זו במקרים מסוימים (למשל, כשהוא רחוק מביתו). אך במשך החודש שלפני החג, הוא חייב להתחשב בחג המתקרב, והמרחק מן הבית אינו מהווה עוד גורם פוטר מחובת הבדיקה.

2. החובה האישית לבדוק חמץ חלה 30 יום קודם הפסח (ו.); יום י"ד הוא התאריך הקובע ביחס לאיזה בית חייב לעבור בדיקה. זו הגישה אותה מאמץ הראבי"ה (כפי שמוסבר בבית יוסף או"ח תלו): "... דאף על גב דשלושים יום קודם הפסח חלה עליו חובת ביעור אין חובת הביעור חלה עליו אלא לעניין שזקוק לבער אבל לא שזקוק לבער בית זה "

[בירושלמי (פסחים א, א) אנו מוצאים גירסה שונה למדי ביחס למי שעוזב את ביתו 30 יום לפני החג. על אף שהעניינים שהירושלמי דן בהם משפיעים על הדיון שלנו, לא נעסוק בירושלמי בשיעורנו.]

שתי גישות בסיסיות עולות כאן. האחת קושרת את תחילת החיוב לבדוק ל- 30 יום קודם החג, ואילו השניה מגבילה את זמן תחילת החיוב לי"ד בניסן.

לפני י"ד בניסן

עד כה, עסקנו בסתירה לכאורה שבין הסוגיה ב - (ו.) ובין זו שב - (ד.).ישנו ויכוח דומה בראשונים ביחס לקטע אחר בגמרא (ד.) הדן באפשרות לעשות את הבדיקה לפני ליל י"ד.

הגמרא שואלת מדוע החיוב לבדוק חמץ מתחיל בליל י"ד בעוד איסור אכילה מתחיל רק למחרת החל מן השעה השישית? האם לא ניתן להסתפק בבדיקה בבוקר? נראה כי הגמרא דוחה את האפשרות כי הקדמת זמן הבדיקה נעשית משום זריזין מקדימין למצוות. במקום זה היא משיבה: "אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה". הראשונים עסקו רבות בקשר שבין שני גורמים אלו, שעל פניו, אינם תלויים זה בזה.

הסיבה הראשונה לכך שבודקין בליל י"ד (ולא בבוקר שאחריו) היא שבדיקת חמץ נקבעה לזמן בו אנשים נמצאים בבתיהם. על כן, לא סביר שהם ישכחו את הבדיקה או לא יוכלו לבצע אותה. הזמן המתאים ביותר לבדיקה הוא הלילה, בו כל האנשים נמצאים בבתיהם לאחר יום העבודה. מה דינו של אדם שרוצה לבדוק לפני ליל י"ד? רבנו דוד והר"ן הבינו כי לדעת בעל המאור מותר לבדוק בי"ג. סוף סוף, הטעם שרוב אנשים נמצאים בבתיהם בלילה שוב לא שייך כאן, שהרי אין כאן סכנה שמא הבדיקה תישכח. ראשונים אחרים מגבילים את הנימוק שזהו זמן בו בני אדם מצויים בבתיהם רק לאנשים עובדים. אדם שאינו עובד, יכול לבדוק בי"ד ביום. שתי הטענות הללו בנויות על ההנחה כי נימוק העיקרי של הגמרא לבדיקה בלילה הוא שהלילה הוא זמן שבני אדם מצויים בבתיהם. ממילא, אם סיבה זו אינה קיימת, מותר לבדוק בזמן אחר. הסיבה השניה שהגמרא מספקת, שהלילה הוא הזמן היפה לנר, הוא תוספת שאינה מחייבת כשלעצמה.

הירושלמי מזכיר רק את הסיבה השניה - שנר יפה לבדיקה. ייתכן כי הבללי סבר אף הוא כי הסברה העיקרית העומדת אחרי זמן הבדיקה היא שהנר יפה לבדיקה, והטעם שבני אדם מצויים בבתיהם הוא רק תוספת שאינה מחייבת.

אכסדרא - מרפסת

הגמרא (ח.) מצטטת את דעת רבא "אכסדרא לאורה נבדקת". יש ראשונים המסבירים כי רבא מתיר בדיקה כזו רק בדיעבד, כלומר מי שלא בדק בליל י"ד, יכול לבדוק ביום תוך שימוש באור השמש וללא נר. אולם רש"י (ד"ה "לאורה נבדקת") מסביר כי אין צורך להביא נר בלילה ולבדוק את האכסדרא; אפשר לבדוק ביום. הפני יהושוע מסביר כי רש"י מתייחס כאן ליום י"ג (כלומר, על אף שאין צורך לחכות עד ליל י"ד, אין לבצע את הבדיקה בי"ד ביום). אולם ניתן להבין מרש"י כי מותר לבדוק אכסדרא גם ביום י"ד. אם כך, הנימוק הראשון של רב נחמן בר יצחק "זמן בו בני אדם מצויים בבתיהם" אינו רלוונטי. אנו מתחשבים רק בטעם השני שלו, המתייחס לעדיפותו של אור הנר. אך באכסדרא, בה אור הנר אינו נצרך, אין צורך לבדוק דווקא בליל י"ד. הפני יהושוע דוחה מסקנה זו, ולטענתו רבא דן במקרה בו בעל האכסדרא אינו עובד, כך שהטעם הראשון של רב נחמן אינו שייך במקרה זה.

רבנו דוד מתייחס לשתי הסיבות כמשלימות זו את זו; רק כששתיהן אינן חלות (כמו במקרה של מרפסת מוארת היטב של אדם שאינו עובד) מותר לבדוק בזמן שאינו ליל י"ד.

דעת הט"ז

לדעת הט"ז (או"ח רלא, ב) שתי הסיבות של רב נחמן בר יצחק נדרשות לשם קביעת זמן הבדיקה. היות שאנו צריכים להשתמש בנר, יש לבצע את הבדיקה בלילה. מכל מקום, דרישה זו מתאימה לכל חלק של הלילה. לכן, על מנת למנוע מצב של שכחת הבדיקה, חז"ל תיקנו זמן מיוחד לבדיקת חמץ - כשאנשים מגיעים לביתן מן העבודה, בשעת המנוחה מן השגרה היום יומית. התחלת הלילה לאחר החשכה, הוא הזמן הקרוב ביותר לשעה זו.

הראב"ד (דפי הרי"ף ב.) מצריך בדיקה אפילו קודם, בתחילת הלילה, לפני צאת הכוכבים, כך שהבדיקה תיעשה הן לאור הנר והן לאור היום, ותושג אפקטיביות גבוהה יותר. ייתכן כי השימוש של המשנה במילה "אור" בא לרמוז כי יש לבצע את הבדיקה דווקא בשעה בה עוד יש בחוץ אור (כלומר, לפני צאת הכוכבים והחשיכה המוחלטת).

הר"ן (דפי הרי"ף ב.) מסביר את דעת הראב"ד באופן שונה: יש לבדוק חמץ בשעה שעוד יש מעט אור בחוץ, על מנת להימנע ממצב של שכחת הבדיקה או אי יכולת לבצעה.

הט"ז (שהוזכר לעיל) משתמש בהגיון של הר"ן אולם מגדיר את תחילת הלילה כזמן בו יש חשכה מוחלטת.

הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ג, ג) והשו"ע (סי' תקלא) פוסקים: "חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקים את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל שלושה עשר ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת ומניחו במקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת". לא ברור האם הם מסכימים עם ביאור הראב"ד.

הירושלמי (א, א) מצטט דעה נוספת בשאלה מדוע בדיקת חמץ נעשית בליל י"ד. לדעת רבי מנא מן הפסוק "ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם" אנו לומדים כי יש לשמור את היום והלילה. יש לשמור על כל יום י"ד שיהיה נקי מחמץ, וכיוון שהיום מתחיל מן הלילה, זה גם זמן הבדיקה.

לדעת רבי מנא יש לבצע בדיקת חמץ בתחילת ליל י"ד על מנת שהבית יהיה נקי מחמץ במשך כל היום. על מנת להשיג מטרה זו במלואה, יש לבצע את הבדיקה קודם החשכה (מקור אפשרי לדעת הראב"ד).

לדעת כל השיטות שהוזכרו לעיל, מותר לבדוק גם בליל י"ג. אפילו בעל המאור מתיר בדיקה בליל י"ג (שהרי הוא מדגיש את הטעם שבני אדם מצויים בבתיהם). גם רבנו דוד, הדורש כי שני הטעמים יתקיימו, לא יתנגד לבדיקת חמץ בליל י"ג. אור הנר יפה לבדיקה בזמן כזה, ואין חשש שמא יעבור הזמן ללא בדיקה.

הראב"ן, לעומת זאת, סבור כי בדיקה יכולה להיעשות רק בי"ד. הוא מוכיח זאת מהירושלמי (פסחים א, א): "חצרות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה?" והסוגייה שם משיבה כי יש צורך בבדיקה. למרות שאנו בטוחים כי אין שם חמץ, שהרי הם נבדקו בי"ג מפני חשש נותר, יש לבצע בדיקה חוזרת בליל י"ד. לטענת הראב"ן, מדברים אלו נראה כי על אף שהייתה בדיקה קודם, יש לבצע בדיקה חוזרת בליל י"ד.

הגר"א דוחה את הוכחת הראב"ן מהירושלמי. הסיבה שיש לבדוק חצרות אלו בי"ד למרות שהם נבדקו לנותר בי"ג אינה משום שאי אפשר לבדוק חמץ לפני י"ד. הסיבה היא שאדם שמחפש נותר בי"ג אינו חושב לבדוק גם מפני חמץ באותה הזדמנות. אילו הבודק היה מתכוון לבדוק מפני חמץ, הוא היה מקיים את המצווה גם בי"ג.

המרדכי (פסחים תקלה) מסכים להוכחת הראב"ן מן הירושלמי, אך טוען כי הבבלי חולק עליו. על כן, מותר לבדוק בליל י"ג (כשיטת הגר"א).

שוב אנו רואים כי ישנן שתי שיטות מרכזיות בדבר הצורך בבדיקה בליל י"ד. לפי שיטה אחת, הבחירה בי"ד נובעת ממניעים פרגמטיים. אם מניעים אלו אינם רלוונטיים, אין צורך להקפיד על בדיקה דווקא בליל י"ד. השיטה השניה מצמצמת את זמן הבדיקה לליל י"ד ללא התחשבות בשיקולים פרגמטיים.

ישנם מספר הבדלים למעשה בין שתי השיטות: א. הברכה: לדעת הריטב"א מותר לברך "על בדיקת חמץ" שלושים יום לפני פסח. דעה זו עולה בקנה אחד עם דעת הראבי"ה. ספר המכתם חולק, וסובר כי יש לברך רק בליל י"ד. הרמ"א פוסק לפי שיטתו.

[הריטב"א מצטט את הדעת הרא"ה כי גם מי שבודק יותר משלושים יום לפני פסח, מברך על הבדיקה. נראה שלדעת הרא"ה יש לברך בכל פעם שיש צורך לבצע בדיקה, גם אם היא נעשית לפני הזמן הרגיל בו מתחיל החיוב.]

1. שימוש בנר: הגמרא בפסחים (ז:) אומרת: "תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה"

הגמרא לומדת דין זה של בדיקת חמץ באמצעות נר מפסוקים בתנ"ך. רבנו דוד בפירושו לפסחים, טוען כי מדובר באסמכתא (פסוק שאותו חז"ל קישרו להלכה מסוימת, אך הוא אינו באמת המקור להלכה), וחכמים מוכנים לקבל כל בדיקה יעילה, גם כזו שלא נעשתה לאור נר. בזמן הגמרא לא היה דבר יעיל יותר מנר. אך תוספות רבנו פרץ סבור כי השימוש בנר הוא למעשה "גזרת הכתוב"; יש חובה לבדוק לאור הנר דווקא. (רבנו דוד ורבנו פרץ חולקים, אם כן, ביכולת להשתמש בסוג תאורה היעיל כמו נר.)

לדעת רבנו פרץ השאלה האם יש צורך בנר בבדיקת חמץ שלפני י"ד קשורה לחקירה שהעלינו:

אם מצוות בדיקת חמץ מתחילה 30 יום קודם הפסח, אדם שבודק לפני י"ד חייב לבדוק עם נר. אולם אם בדיקת חמץ לפני י"ד אינה חלק מן המצווה, אלא רק דרך להימנע מחמץ שבבעלותך בימי הפסח, ייתכן שאין צורך בנר. השימוש בנר, אם הוא חלק מן המצווה (כפי שטוען רבנו פרץ) יידרש רק בליל י"ד.

אם כן, למעשה, אדם שעוזב את ביתו 30 יום קודם הפסח, צריך לבדוק את ביתו לאור הנר (מתוך התחשבות בשיטות שהמצווה לבדוק כבר מתחילה) אך אינו מברך (לדעת הרמ"א שקיבל את דעת ספר המכתם).

לסיכום, ניתן להצביע על 3 שיטות מרכזיות:

1. לדעת בעל המאור בדיקת חמץ יכולה להיעשות בליל או ביום י"ג.

2. לדעת רבנו דוד ורוב הראשונים מותר לבדוק בליל י"ג אך לא ביום.

3. לדעת הראב"ן ותרומת הדשן זמן הבדיקה הוא רק בי"ד ולא קודם.

אופיו המיוחד של יום י"ד

עד עתה הנחנו כי בדיקת חמץ מוגבלת לליל י"ד (לדעת הראב"ן ותרומת הדשן) מסיבות פרקטיות (זהו הזמן בו בני אדם מצויים בבתיהם, זמן יפה לאור הנר). ייתכן כי יש סיבה אחרת, ברמת הדאורייתא, המגבילה את בדיקת חמץ לליל י"ד.

הגמרא בפסחים (ד: - ה.) מביאה מספר מקורות מן התורה לכך שאיסור חמץ מתחיל מחצות היום (בי"ד). חלק מן הפסוקים מלמדים כי מצוות "תשביתו" (שמות יב, טו) מתחילה בי"ד. אם נקבל את שלושת ההנחות הבאות ייתכן כי יש סיבה מדאורייתא להגביל את הבדיקה לי"ד דווקא:

1. תשביתו היא מצווה להשמיד חמץ בפועל (עיין בגר"א, מנחת חינוך מצווה ט', מרדכי תקלג); (עיין שיעור מס' 6).

2. זמנה של המצווה הוא חצות היום בי"ד.

3. בדיקת חמץ היא התחלת תהליך זה.

מתקבל על הדעת לומר כי זמן הבדיקה צריך להיות בזמן בו מתחיל ציווי תשביתו. לפני י"ד, הבדיקה לא תשמש כיישום החיוב (עיין משנה ברורה תלו, ד). (נוסח הברכה "על ביעור חמץ" תומך בהבנה זו.)

מכל מקום, מה ההגיון בהנחה השנייה? מדוע שמצוות תשביתו תתחיל בחצות היום? מדוע שזמנה של מצווה שאינה קשורה לקרבן פסח יהיה בי"ד, ערב פסח המוקדש לקרבן, ולא בימי חג הפסח עצמו? התורה מצווה "ולא תשחט על חמץ דם זבחי" (שמות כג, יח) אולם מצוות תשביתו אינה קשורה לקרבן פסח בלבד אלא גם לאיסור חמץ בשאר ימי החג. אם כך, מדוע מצוות תשביתו מתחילה כה מוקדם?

בשיעור מס' 2 פיתחנו את הרעיון שערב פסח הוא חג מצד עצמו, הקשור להקרבת קרבן פסח. ייתכן שמסיבה זו איסורי חמץ מתחילים משעת הקרבת הקרבן (חצות היום בי"ד). ניסינו אף לטעון כי חג זה כולל את כל יום י"ד (ולא רק החל מחצות). ממילא, הגיוני לומר כי זמן הבדיקה מתחיל מליל י"ד. אדם שמבצע בדיקת חמץ לפני תאריך זה, עושה זאת ביום שאין בו כל התייחסות מיוחדת לנושא החמץ. לכן, אי אפשר לומר כי הוא קיים את המצווה.

לחלופין, העלינו את האפשרות כי י"ד נחשב כיום הכנה לקראת ליל הסדר. לפי הבנה זו, מובן מדוע מצוות תשביתו מתחילה דווקא בי"ד.

בהתבסס על הבנה זו בדבר אופיו של יום י"ד, ניתן להסביר מדוע דווקא ביום זה יש לבצע בדיקת חמץ. מי שבודק לפני י"ד מקיים את המצווה קודם זמנה (כמו אכילת מצה לפני ימי הפסח). רק בי"ד, שהוא היום שיוחד להכנות לפסח מבחינה הלכתית, יש משמעות לבדיקת חמץ. אין זה משנה כי הירושלמי (והמכילתא דרשב"י) לומדים את בדיקת חמץ בליל י"ד מן הפסוק "שמור את היום הזה" (שמות יב, יז). ישנו לימוד מיוחד המחייב ניקוי הבית מחמץ בי"ד באמצעות בדיקה וביעור. דרישה זו מסתדרת היטב עם אופיו של היום מבחינה הלכתית - יום המוקדש להכנות לפסח.

[חשוב על השאלה הבאה: אדם שבדק את ביתו לפני י"ד אך שמר את החמץ שמצא לביעור בי"ד, האם עליו לברך על בדיקת החמץ? (עיין במשנה ברורה תלד, ד).]