דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף ד | פסולו בגופו

המשנה הראשונה בפרק עוסקת בקרבן שהוקרב שלא לשמו. אף שהדבר לא נזכר בפירוש, ברור שביסוד דברי המשנה עומדת ההנחה כי לכתחילה יש להקריב כל קרבן לשמו. הגמרא בדף ד' עוסקת במקור להלכה בסיסית זו, המחייבת להקריב את הקרבנות לשמם.
במהלך הדיון, מבחינה הגמרא בין שינוי קודש, דהיינו הקרבת הקרבן לשם קרבן אחר (עולה לשם שלמים), ובין שינוי בעלים, דהיינו הקרבת קרבנו של אדם אחד עבור אדם אחר (עולת ראובן לשם עולת שמעון). בהסבר ההבחנה בין שני השינויים, מציינת הגמרא ארבעה קריטריונים, ובראשם:
"מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה".
כלומר, כאשר מקריבים קרבן אחד לשם קרבן שונה לחלוטין, ניתן לראות בכך פסול "בגוף".
ההבנה הפשוטה לביטוי "פסול הגוף" היא פסול הנוגע לבשר הקרבן עצמו. כך, למשל, הטלת מום בקרבן קודם הקרבתו פוסלת את גופו. כמו כן, מעשה המוביל לטומאת הבשר לאחר השחיטה פוסל את גוף הקרבן. והנה, החידוש שבסוגייתנו הוא שאף שהפסול איננו כרוך במגע פיזי עם גוף הקרבן, ניתן לראות בו פסול הגוף. הגמרא בסוגייתנו מנסחת את ההגדרה ההלכתית הייחודית למצב זה:
"מחשבה בעלמא... כיון דאחשבה פסלה".
מחד גיסא, מדובר על מחשבה בעלמא, דהיינו על עניין מופשט. מאידך גיסא, לאותה מחשבה ישנו כח פוסל, עד כדי פסול הגוף. אפשר שעל רקע זה יש לבאר את פסק הרמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"ח הלכות א'-ב'):
"כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים, הרי זה עובר בלא תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב. מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה, שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים".
המחשבה השגויה איננה הטלת מום פיזי, אולם היא שקולה להטלת מום, ומובילה לפסול הגוף.
כאמור לעיל, סוגייתנו מעוררת את עניין פסול הגוף כדי לבאר את ההבחנה בין שינוי קודש ושינוי בעלים. למסקנה, הגמרא קובעת שקריטריון זה איננו רלוונטי, ואין להבחין, בהקשר זה, בין שינוי קודש ושינוי בעלים.
אלא שכאן מתעורר ספק יסודי. אם גם מחשבה תאורטית בשינוי קודש או בעלים פוסלת את גוף הקרבן, מהם הפסולים שאין בהם פסול הגוף? כל קרבן עשוי להיפסל מחמת פסול פיזי ממשי, או מכח מחשבת פסול; אך סוף סוף, אלה ואלה הם בגדר "פסולו בגופו"!
התוספות בסוגייתנו (ד ע"ב, ד"ה מחשבה) דנו בשאלה זו, לאור סוגיה מקבילה במסכת פסחים (סב ע"ב). מסקנת התוספות היא שאמנם מחשבה עשויה להוות פסול בגוף, אולם יש להבחין בין מחשבות שונות. גירסת התוספות משובשת מעט(ראה שיטה מקובצת אות כ"ה, והגהות "צאן קדשים" (צ"ק) אות ב') , אך נראה להסביר דבריהם כך: במוקד הקרבן עומדת כפרתו. כדי להגשים את הכפרה, יש צורך בהגדרה ברורה של זהות הבעלים המתכפר וזהות הקרבן המכפר. ליקוי באחד משני גורמי יסוד אלה, פוסל את גוף הקרבן. ישנן מחשבות נוספות העשויות לפסול קרבנות שונים, אך מחשבות אלה נוגעות לעניינים צדדיים, ולא לכפרה עצמה.
נמצאנו למדים, על פי התוספות, כי פסול בגוף הקרבן פירושו פסול בכחו המכפר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)