דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף י | חטאת ואשם

במשנה שבראש המסכת למדנו על מחלוקת חכמים ורבי אליעזר לגבי קרבן אשם שהוקרב שלא לשמו. דעת חכמים היא שדין האשם כדין שאר הקרבנות – כשר, אלא שלא עלה לשם חובה. דעת רבי אליעזר היא שקרבן אשם שהוקרב שלא לשמו שווה בדינו לחטאת, ונפסל לגמרי.
הגמרא בדף י דנה בטעמיהם של רבי אליעזר וחכמים. מתוך הדיון מתברר כי המחלוקת אינה נוגעת אך ורק לפסול קרבן שהוקרב שלא לשמו, אלא בכלל ליחס שבין חטאת ואשם. רבי אליעזר נוטה לראות את שני הקרבנות כשוים בדיניהם, ואילו חכמים מחלקים ביניהם. הבנה זו נאמרה במפורש על ידי רש"י בפסחים:
"כל צדדיו של ר' אליעזר היה עושה אשם כחטאת לכל דבר" (עג ע"א, ד"ה ר' אליעזר)
למעשה, מצינו מספר הלכות בהם חלק רבי אליעזר עם חכמים בהשוואת אשם לחטאת:
א. אשם שהוקרב שלא לשמו, שלדעת רבי אליעזר פסול כחטאת.
ב. אשם שנכנס דמו לפנים, שלדעת רבי אליעזר פסול כחטאת.
ג. אשם שאינו יכול עוד לכפר (שכן בעליו מתו או שנתכפרו באחר וכדומה), שלדעת רבי אליעזר מומת כדין חטאות המתות, ואילו לדעת חכמים ירעה עד שיסתאב ודמיו יפלו לעולה (פסחים עג ע"א).
נראה כי שלש מחלוקות אלו יסודן שווה. מוסכם, הן על חכמים והן על רבי אליעזר, שהאשם בא לכפר על חטא. על כן, גם חכמים מסכימים כי האשם אינו בא בנדבה, ובנקודה זו שווה האשם לחטאת. כמו כן מוסכם על שניהם כי עבודת הכפרה באשם שונה מהעבודה בחטאת. בחטאת ניתן הדם באצבע על חודן של ארבע קרנות. באשם, לעומת זאת, הנתינה היא על שתי קרנות בלבד (אם כי הגמרא מעלה אפשרות כי רבי אליעזר חולק על כך), לא בהכרח על חודן, ומכלי. מהבדלים אלו נראה כי מדובר בשתי עבודות שונות – בחטאת עבודת הזאה, ואילו באשם אכילת מזבח. במאפיינים אלו דומה האשם לעולה, אשר בה זריקת הדם על המזבח הינה חלק מאכילת המזבח.
אמור מעתה: חכמים ורבי אליעזר נחלקו כיצד לראות את היחס שבין שני מוקדים אלו. לדעת רבי אליעזר האשם שווה לחטאת, שכן עניינו, כעניינה, בכפרה. ההבדל הוא רק באופן הכפרה – החטאת מכפרת על ידי הזאה וחיטוי על המזבח, ואילו האשם מכפר על ידי מעין 'תשלום' המתבטא בנתינה למזבח.
לדעת חכמים, לעומת זאת, אף על פי שהאשם נועד בעיקרו לכפרה, הרי שהוא כולל אף אכילת מזבח, קיום היכול לעמוד גם בפני עצמו. מכך נובעים ההבדלים כולם:
א. חטאת שהוקרבה שלא לשמה פסולה, מכיון שקרבן שהוקרב שלא לשמו אינו עולה לשם חובה, וחטאת שאינה מכפרת אין לה כל משמעות. לדעת רבי אליעזר, כך הוא גם באשם. לדעת חכמים, לעומת זאת, באשם ישנו קיום של אכילת מזבח אף כאשר הוא אינו מכפר, ועל כן יש לו משמעות והכשר אף משבא שלא לשמה.
ב. חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה, מכיון שדמה אינו מיועד לאכילת גבוה אלא לניקוי וחיטוי המזבח החיצון. עולה שנכנס דמה לפנים אינה נפסלת, שכן על אף שאין היא מיועדת לשימוש בפנים, מכל מקום יש לה שייכות בפנים, בהיותה מיועדת לצורך גבוה. לדעת רבי אליעזר דין האשם כדין החטאת, ואילו לדעת חכמים קיום האכילה מכשיר את דם האשם שנכנס פנימה.
ג. חטאת שאינה יכולה עוד לכפר מתה, מכיון שאין לה עוד תפקיד. לדעת רבי אליעזר כך הוא גם באשם. לדעת חכמים ניתן להשתמש באשם לצורך עולה, מכיון שהקיום של אכילת מזבח קיים בו (ועיין לעיל ה ע"ב תוד"ה ניתק, שמדאורייתא ניתן היה להקריב את האשם עצמו כעולה ולא רק את דמיו, ואכמ"ל).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)