דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף לא | ויקץ כישן הפיגול

רבא ורב המנונא נחלקו מהו הדין במקרה שבו אדם חשב לאכול חצי זית חוץ לזמנו, עוד חצי חוץ למקומו וחצי נוסף חוץ לזמנו. לדעת רבא שני חצאי הכזית מצטרפים לפיגול, ואילו לדעת רב המנונא אין הם מצטרפים, שכן כבר נתערבה מחשבת חצי כזית חוץ לזמנו הראשונה עם מחשבת חצי כזית חוץ למקומו.
כבסיס לטענותיהם, מביאים האמוראים דוגמאות מעולם הטומאה – כאשר שיעור ביצה של אוכל הטמא בדרגת 'ראשון' ושיעור ביצה הטמא בדרגת 'שני' מתערבים זה בזה, ולאחר מכן נחלקת התערובת לשתיים, אנו מתייחסים לכל אחת מהתערובות המתקבלות כדרגת 'שני' בלבד. אך אם נשוב ונערב את שתי התערובות לתערובת אחת גדולה, בת שתי ביצים, יהיה דינה דין 'ראשון'. מכאן למד רבא, כי ניתן לשוב ו"להעיר" את הטומאה או הפיגול שלכאורה נצטרפו לעניין אחר.
התוספות (ד"ה הא) תמהו על השוואתו של רבא בין דיני פיגול לדיני טומאה, והלא
"מה ענין זה אצל זה? דגבי קרבן כשאמר חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו הרי כבר נפסל הקרבן ואינו חוזר ונעשה פיגול. אבל חצי ביצה ראשון וחצי ביצה שני שנתערבו, דנעשה שני, אין הטעם לפי שנתבטל חצי ביצה הראשון, אלא משום דאין לו כח לטמאות בפני עצמו, הלכך כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון למה לא יהא ראשון?"
כלומר – התוספות טוענים שלא ניתן להשוות בין הדינים. לגבי טומאה הצירוף של חצי הביצה הטמאה בדרגת ראשון עם חצי הביצה הטמאה בדרגת שני אינו משפיע על החצי הראשון. לגבי דיני פיגול, לעומת זאת, לאחר שנצטרף חצי הזית הראשון של מחשבת חוץ לזמנו עם חצי הזית של מחשבת חוץ למקומו, נפסל הקרבן, ולמעשה גם חצי הזית הראשון אינו יכול עוד לפגל!
נראה כי התשובה לשאלה זו, וממילא ביאור עמדת רבא, נעוצה בהבנת עירוב המחשבות שבין חוץ לזמנו וחוץ למקומו. אפשרות אחת היא להבין הלכה זו בדומה לדיני טומאה. כלומר – חוץ לזמנו וחוץ למקומו הן מחשבות הפועלות לפסול את הקרבן באופן דומה, אלא שמחשבת חוץ לזמנו חמורה יותר. מאחר שכך – במקרה שבו ישנו חצי כזית מכל אחת מן המחשבות, אנו יכולים לצרף אותן על סמך המכנה המשותף הנמוך, והקרבן יפסל. על פי תפיסה זו, צודקים דברי התוספות, וטענתו של רבא קשה ביותר.
אפשרות שניה בהבנת היחס שבין דיני חוץ למקומו לחוץ לזמנו היא שמחשבת חוץ לזמנו אינה רק חמורה יותר, אלא שונה באופן מהותי. המחשב להוציא את הקרבן ממקומו הראוי מחשב לפוסלו. לעומת זאת, המחשב לאכול את הקרבן שלא בזמנו אינו מחשב לפסול את הקרבן, אלא להתנהג בו שלא כדיניו. כמובן, התנהגות זו תביא את הקרבן, בסופו של דבר, לידי פסול. אך בעוד שבמחשב לאכול חוץ למקומו הבעיה נובעת ממחשבתו לפסול את הקרבן, בעיית המחשב לאכול חוץ לזמנו היא בנסיונו לשנות את דיני הקרבן.
על פי אפשרות זו יובן מדוע קרבן שחישב עליו חוץ למקומו אינו יכול עוד להיות פיגול. על מנת שהקרבן יוכל להתפגל, כלומר שהאדם יתכנן לשנות את דיניו, יש צורך בכך שלמעט השינוי, יהא זה קרבן כשר.
לאור אפשרות זו, צירוף חצי זית של חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו מתאפשר רק כיון שהפיגול אינו חל בחצי זית, ועל כן לא נותרה כאן אלא מחשבה לפסול, שיכולה להצטרף עם חצי זית של מחשבת חוץ למקומו כמחשבת פסול.
אמנם, ברגע שישנה מחשבה נוספת על חצי זית חוץ לזמנו, 'מקיצה' המחשבה הראשונה של חוץ לזמנו, ואין היא עוד מחשבת פסול, כי אם מחשבת פיגול, כיון שביחד עם החצי זית השני מתברר שיש כאן מחשבה משמעותית מספיק לשנות את דיני הקרבן. על כן איננו רואים אותה עוד כמחשבת פסול אלא כמחשבת פיגול, ואין היא מצטרפת יותר עם חצי הזית של חוץ למקומו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)