זבחים | דף מג | פקיעת פיגול ופקיעת נותר וטמא

בדף מג אנו פוגשים בשתי מימרות. מימרא אחת היא דינו של עולא –

"קומץ פיגול שהעלו על גבי המזבח פקע פיגולו ממנו אם אחרים מביא לידי פיגול הוא עצמו לא כל שכן"

הגמרא מסיקה כי כוונתו של עולא לא היתה אלא לחדש כי הקומץ המפוגל נחשב כולו כאחד, ועל כן אם משלה האור בחלקו המצוי על גבי המזבח – ניתן להעלות על גבי המזבח אף את החלק המצוי על הקרקע.

המימרא השניה היא של רבי יוחנן –

כאן מסיקה הגמרא כי על ידי משילת האור פוקעים האיסורים הללו מהחלק שהועלה על המזבח.

אמנם, יש לעיין ביחס שבין המימרות. שהרי אם צודק רבי יוחנן, ואש המזבח מפקיעה את האיסורים השונים, מה צורך יש בסברתו המיוחדת של עולא – "אם אינו מתקבל היאך מביא אחרים לידי פיגול"?

יתכן שניתן לבאר זאת על ידי עיון בדיוקו של בעל המשנה למלך. הרמב"ם פסק הן את דברי עולא (הלכות פסולי המוקדשין פ"ג ה"י) והן את דברי רבי יוחנן (שם פי"ח הכ"א). המשנה למלך (פ"ג ה"י) מדייק מלשונו של הרמב"ם כי בעוד שעל מנת להעלות על המזבח את חלקו השני של הקומץ המפוגל אין צורך במשילת האור ברובו של הקומץ, הרי שלעניין התרת איסורי פיגול נותר וטמא דורש הרמב"ם משילת האור ברוב.

נראה כי לפנינו שתי הלכות שונות. רבי יוחנן דן בפקיעת שם פיגול, נותר או טמא מן החלק המועלה על המזבח, מצד הפיכתו כחפצא ללחמו של מזבח. לצורך כך אכן נדרשת משילת האור ברובו של החפצא המוקרב.

עולא, לעומת זאת, מחדש הלכה נקודתית בדיני פיגול. הפיגול אינו רק איסור הרובץ על החפצא המפוגל, כטומאה או נותר, אלא גם פסול בקרבן כולו. על כן, האיסור להעלות את הקומץ על המזבח אינו רק איסור מצד היותו של הקומץ עצמו מפוגל, אלא גם מצד היות המנחה כולה מפוגלת, וממילא יש איסור להמשיך בהליכי הקרבתה. חידושו של עולא היה שכיון שעבר אדם על האיסור, והעלה את הקומץ המפוגל על המזבח, ומצינו שהעלאה זו יש לה משמעות – שהרי היא מביאה אחרים לידי פיגול, הרי שצעד זה של ההקרבה נעשה כבר, ואין עוד איסור בהשלמתו. ממילא – אין צורך במשילת האור ברובו של הקומץ, שכן אין כאן דין בהפיכת החפצא של הקומץ ללחמו של מזבח, וניתן להסתפק במשילת האור במקצתו, שכן עצם משילת האור משמעותה ששלב העלאת הקומץ למזבח כבר נעשה.

נראה כי בכך יובן גם מדוע הגמרא רואה את עיקר חידושו של עולא בהעלאתו למזבח של אותו חלק מן הקומץ שנשאר על הקרקע. הכשרתו של הקומץ שהועלה יוצאת גם מדינו של רבי יוחנן, ונכונה בכל האיסורים. אך התרת החלק שנשאר למטה עד שיוּתר בהעלאה לכתחילה – זהו חידושו של עולא, המיוחד לפיגול, והנובע מכך ששלב העלאת הקומץ מתקיים גם בהקטרת חלקו (ועיין כריתות יד ע"א, ובתוספות כאן מב ע"ב ד"ה הקומץ, ואכמ"ל).

סוף דבר – החילוק בין דברי עולא לדבריו של רבי יוחנן הוא שבעוד שעולא דן בהליך ההקרבה, רבי יוחנן דן בחפצא המוקרב (ראה גם בחידושי הגר"ח פסולי המוקדשין ג, ח, שכתב בדומה לזה אך בסגנון אחר).