דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף נח | שחיטה בראש המזבח

נחלקו התנאים האם קדשי קדשים, אשר דינם להישחט בצפון, ניתנים להישחט על גבי המזבח. לדעת רבי יוסי הדבר ניתן להעשות על גבי המזבח כולו, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה ניתן הדבר להעשות אך ורק על פני חציו הצפוני של המזבח.
בתחילה מנסה הגמרא לתלות את מחלוקתם בשאלה היכן המזבח מצוי. לדעת רבי יוסי מצוי המזבח כולו בצפון העזרה, ועל כן השחיטה על פני כולו כשרה. לדעת רבי יוסי ברבי יהודה המזבח מצוי באמצעה של העזרה, כאשר חציו בדרום וחציו בצפון, וממילא – שחיטת קדשי הקדשים כשרה רק בחציו הצפוני של המזבח. בשלב זה נראה כי הגמרא אינה מייחסת חשיבות מיוחדת לשחיטה בראש המזבח; השאלה היחידה הינה האם השחיטה מתקיימת בצפון העזרה.
אך הגמרא דוחה תליה זו, ומוכיחה כי לדעת רבי יוסי ברבי יהודה המזבח נמצא כולו בדרום, ובכל זאת צידו הצפוני כשר לשחיטת קדשי קדשים. מפסיקת הרמב"ם מסתבר כי אף שיטתו של רבי יוסי, שהמזבח כולו כשר לשחיטה, אינה תלויה בשיטתו שמזבח בצפון. שהרי הרמב"ם פוסק מחד שרוב המזבח בדרום, ורק מיעוטו בצפון (בית הבחירה ה', יג-טו), ומאידך כרבי יוסי – שהמזבח כולו כשר לשחיטת קדשים.
העולה מכך הוא שדין השחיטה על גבי המזבח אינו תלוי במיקומו של המזבח, כי אם במעמדו של המזבח הן כצפון והן כירך המזבח, וכפי שיבואר להלן.
כידוע, התורה מצווה כי קדשי קדשים ישחטו "על ירך המזבח צפנה לפני ה'”. שאלה יסודית בעניין זה היא האם הכשר השחיטה על ראשו של המזבח הוא הכשר שחיטה נוסף, או שמא חידשה תורה שאף ראש המזבח נכלל בגדר 'על ירך המזבח צפונה'.
המהר"ם (מובא בשיטה מקובצת אות ב) טוען כי מחלוקת התנאים היא בשאלה זו גופא. רבי יוסי סבר שחידוש התורה "וזבחת עליו" מחליף את דין ירך, ועל כן ניתן לשחוט בכל המזבח כולו. זוהי גם הסיבה לשימושו במילה 'כאילו', שהרי מדובר בהכשר שחיטה אחר. רבי יוסי ברבי יהודה, לעומת זאת, הבין כי הכשר השחיטה עדיין תלוי בגדר על ירך, אלא שהתורה חידשה שגם על גבי המזבח ישנו גדר של על ירך. ממילא – גדר זה קיים לדעתו דווקא בחלקו הצפוני של המזבח, כיוון שפני המזבח הם בדרום (שבו הכבש שממנו עולים למזבח), ואילו ירכתיו – בצפון (עיין סב ע”ב).
לאור דברי המהר"ם, יש לעיין בהתייחסותם של התנאים לדין 'צפון'. ניתן לטעון כי דין צפון אינו אלא חלק מגדר על ירך, וממילא דברי המהר"ם נכונים גם לגביו. אך אפשר גם לטעון כי דין צפון הינו דין העומד בפני עצמו, ואזי יש לבחון האם רבי יוסי ורבי יוסי ברבי יהודה סוברים כי דין זה מתקיים במזבח.
ניתן אולי לטעון, בשונה מעט מהמהר"ם, כי רבי יוסי ברבי יהודה מצריך שחיטה בצד הצפוני של המזבח מכיון שהוא מבין כי דין צפון אינו מתקיים בשטח מסויים דווקא, אלא שבכל מקום בו אדם שוחט – עליו לשחוט בצפונו של אותו מקום. על כן – אם שוחט הוא בעזרה, בירכתי המזבח, עליו לשחוט בצפונה; ואם שוחט הוא על ראשו של המזבח – עליו לשחוט בצפונו.
את שיטת רבי יוסי, לעומת זאת, ניתן להבין באחד משני אופנים. או שלדעתו כל המזבח כולו מוגדר כצפון, או שלדעתו כלל אין דין צפון כאשר שוחטים על ראש המזבח.
ברצוני להציע הצעה לביאור מחלוקתם של רבי יוסי ורבי יוסי ברבי יהודה, על פי הבנת דין צפון. נראה כי רבי יוסי סבר שהצד הצפוני נבחר לשחיטת קדשי קדשים מכיון שהוא הצד המקודש יותר (וכן כתב הרשב"ץ בפירושו בריש פרק איזהו מקומן). אם כן, הסברה נותנת שראש המזבח כולו יהיה קדוש לא פחות מאשר הצד הצפוני של העזרה.
לדעת רבי יוסי ברבי יהודה, לעומת זאת, בחירת הצד הצפוני לשחיטה לא נבעה מקדושתו של צד זה, כי אם להפך – מהיותו הצד הצפוּן והנסתר יותר, המצוי בירכתי המזבח ולא לפניו. שחיטת הקרבן, ובייחוד שחיטת קדשי קדשים, הינה תהליך שראוי להצניעו, וכפי שמצינו ביומא כו ע"א, שבעת העלאת האברים למזבח היה הכהן הולך באופן שבית השחיטה היה מוסתר, 'וזה הוא דרך כבוד של מעלה' (וראה גם רש"י זבחים יד ע"א ד"ה שאי 'דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל').
אם כך, אף כאשר חידשה תורה שניתן לשחוט על גבי המזבח, אכתי נותר הדין שיש לשחוט בחלק הצפוני, שהוא החלק האחורי, והנסתר יותר ביחס לחלק הקדמי. ועל כן, דעת רבי יוסי ברבי יהודה היא ששחיטת קדשי קדשים כשרה דווקא בחלקו הצפוני של המזבח.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)