זבחים | דף סט | שחיטת עוף טריפה

במשנה (סט.-סט:) מובאת מחלוקת משולשת ביחס לעוף שנמלק או נשחט ואחר כך התברר שהיה טריפה. לכל הדעות עוף זה אסור באכילה (בחולין) ופסול להקרבה (בקדשים), אך התנאים נחלקו האם הוא מוגדר כ-'טריפה' שאסור באכילה אך אין בה טומאה, או כ-'נבלה' שבנוסף לאיסור אכילתה יש גם דין טומאה לאדם האוכל אותה. שלוש הדעות המובאות במשנה הן:

א. רבי יהודה: בין מליקה בקדשים ובין שחיטה בחולין אינה מטהרת את העוף מטומאתו והוא נחשב כנבלה גמורה.
ב. רבי יוסי: שחיטת עוף חולין מטהרת אותו מטומאת נבלה, אך לא מליקת עוף קדשים.
ג. ר' מאיר: גם שחיטה בחולין וגם מליקה בקדשים מטהרים את העוף מטומאתו.

בעיון של מחר נדון אי"ה במחלוקת ר' מאיר ור' יוסי על דין מליקה, ובעיון זה נתמקד במחלוקת בין ר' יהודה ובין ר' מאיר ור' יוסי על דין שחיטת עוף טריפה.

הבסיס להבנת המחלוקת בעוף טריפה הינו דין בהמה טריפה. באופן עקרוני שחיטה מטהרת בהמה ומפקיעה אותה מדין נבלה, גם אם הבהמה אסורה באכילה. דין זה פשוט מסברה, ואין צורך במקור מיוחד עבורו, כפי שכתבו התוספות בסוגייתנו (סט ע"א ד"ה יכול). אמנם דין טריפה איננו איסור אכילה בעלמא אלא הגדרה של הבהמה כמעין "נבלה חיה", משום שהטריפה היא למעשה תחילת מיתתה של הבהמה. ממילא – מסברה אפשר היה לומר ששחיטה לא תועיל לטריפה, כפי שלא ניתן לשחוט נבלה לאחר שהתנבלה, ועל כן יש צורך בפסוק מיוחד ללמד ששחיטה מטהרת טריפה מטומאתה.

דעת ר' יהודה היא שחידוש זה של התורה נאמר בבהמה ולא נאמר בעוף. טעמו הוא, כפי שביארו המפרשים (ראה שערי היכל מערכה קסח), שכוח החיות של העוף חלש יותר, ובמצב של טריפה הרי הוא קרוב יותר למיתה מאשר לחיים וממילא אין השחיטה יכולה להועיל לו.

את דעת החולקים על רבי יהודה ניתן להסביר בשתי דרכים, אשר עולות משני המקורות מהם ניתן ללמוד ששחיטה מטהרת גם עוף טריפה מטומאתו:

א. לפי רש"י המקור לדין זה הוא קל וחומר מבהמה. כלומר – ר"מ ור' יוסי אינם מקבלים את החילוק המציאותי בין בהמה ובין עוף, וסבורים שניתן ללמוד את האחד מהשני מקל וחומר. מחלוקת זו מתבטאת גם בכך שלדעת רש"י ר' יהודה סבור שעוף טריפה מטמא גם מחיים, משום שנחשב כמת, ושאר התנאים חולקים עליו.

ב. התוספות (נ ע"ב ד"ה מה) כותבים שהמקור הוא מהיקש. לפי זה יתכן שכולם מקבלים את החילוק המציאותי בין בהמה ובין עוף, ונחלקו האם שחיטה יכולה לטהר גם בעוף טריפה למרות שקרוב למיתה. גם דברי התוספות הם לשיטתם (סט ע"ב ד"ה אי) שלכולי עלמא עוף טריפה אינו מטמא מחיים, ואין מחלוקת בין התנאים ביחס להגדרת חיותו.