דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף עו | אין מביאין קודשים לבית הפסול

במשנה בסוף הדף הקודם (עה ע"ב) נחלקו ר' שמעון ורבנן בדין בהמה שהיא ספק אשם ספק שלמים: לדעת ר' שמעון יש להקריב אותה ולאכול את בשרה לפי דיני אשם החמורים (לזכרי כהונה ליום ולילה), ואילו לרבנן אסור להקריב אותה משום ש"אין מביאין קדשים לבית הפסול".
רש"י (עה ע"ב ד"ה לבית) מסביר את סברת חכמים באופן הבא:
"שממעט בזמן אכילת שלמים ומביא לידי נותר".
כלומר – קיים חשש שמא ההחמרה בדיני אכילת הקרבן תגרום לכך שלא יספיקו לאכול אותו בזמן והוא יישרף כדין נותר. באופן דומה מסבירים רש"י ותוספות גם את שאר הדינים הנזכרים לעיל.
אמנם, קיימים קשיים מסוימים בשיטת רש"י. ראשית – לא מצינו שחז"ל תיקנו להביא קרבנות דווקא מוקדם בבקר כדי שיספיקו לאוכלם קודם שיבואו לידי נותר, וכמו כן לא מצינו שחז"ל מנעו הבאת קרבנות בערב יום הכיפורים למרות שבכך יבואו לידי נותר. שנית – גם אם מדובר באשם וודאי יהיה בו דין נותר אם לא ייאכל בתוך יום ולילה, ואם כך מה אכפת לי שמדובר באשם ספק?
יתכן שקשיים אלו היוו את הבסיס לשיטתו של רש"י בפסחים (פט ע"א), שהסביר את סיבת האיסור באופן קצת שונה:
"שאוכל את כולם ליום ולילה ושורף את הנותר, ואם שלמים הוא עדיין אינו נותר ונמצא שורף קדשים כשרים".
כלומר – לא עצם ההגעה לידי נותר היא הבעיה, אלא החשש שמא כאשר יישרף הבשר לאחר יום ולילה כדין אשם יהיה בכך איסור שריפת קדשים כשרים (אם מדובר בבשר שלמים). ממילא – דווקא מצב כזה, בו מתייחסים אל בשר כשר כאל בשר פסול, הוא הבעייתי.
אמנם בהמשך סוגייתנו (עה:-עו:) מביאה הגמרא דוגמאות נוספות מתחומים שונים שבהם אין להביא דברים לידי פסול: אין לקנות תרומה בדמי שביעית, אין לקנות תרומה בכסף מעשר ועוד. בדוגמאות אלו לא מדובר על מצבים מסופקים שיכולים להביא לידי טעות, אלא במקרים שבהם צירוף של שני דינים, כגון תרומה ומעשר, מגביל את אפשרות האכילה (כי נאכל רק לכהנים – כדין תרומה, ורק בירושלים – כדין מעשר). במקרים אלו סברת רש"י בפסחים אינה שייכת כלל וכלל.
לאור הקשיים הנ"ל ניתן להציע הצעה נוספת, אשר גם בה יש קשיים משלה. יתכן שעצם העובדה שחלות על אכילת בשר השלמים או התרומה הגבלות שונות נחשבת כפגם שמזיק ומפסיד אותו, ולא החשש מפני האפשרות הטכנית שיבוא לידי נותר הוא שמטריד אותנו. ממילא אין בעיה בהבאת קרבן בערב יום הכיפורים, ומאידך – אסור להביא ספק-אשם-ספק-שלמים גם אם יודע שיאכל אותו מיד. סברה זו (אשר מובאת באבן האזל על הלכות פסוהמ"ק ו', י) מסתברת בעיקר לפי הדעות שדין זה הוא מדאורייתא, וממילא יש מקום לראות בו איסור מהותי ולא רק חשש מפני תקלות שונות שיכולות להיווצר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)