זבחים דף פא | יסוד פסול דם שנכנס להיכל
הסוגיה החותמת את הפרק השמיני עוסקת בקרבן שדמו הוכנס להיכל. עיון זה והעיון הבא יוקדשו, בעזרת ה', לסוגיה זו.
מקור פסול הדם שנכנס להיכל בפרשת "צו" (ויקרא ו', כג):
"וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף".
פסוק זה חותם את הפרשיה העוסקת בקרבן חטאת. על פי פשוטם של דברים, החובה לשרוף קרבן שדמו נכנס להיכל נוהגת דווקא בקרבן חטאת. עם זאת, במשנה (פא ע"ב) נחלקו התנאים בדבר:
"שר' עקיבא אומר: כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל – פסולין, וחכמים אומרים: חטאת בלבד".
הגמרא בדף פ"ב מסבירה, על פי משלים שונים, כיצד למד ר' עקיבא את הפרשה והסיק שחובת השריפה נוהגת בכל הקרבנות כולם, ולאו דווקא בחטאת.
יתכן שהמחלוקת בין ר' עקיבא וחכמים מבוססת על שתי הבנות יסוד בדין זה של דם שנכנס להיכל:
הבנה א' – ניתן לומר שדם שנכנס להיכל יצא מחוץ למקומו. התורה מגדירה את המקום המדוייק לכל קרבן, ובדיוק כפי שאם יצא הדם אל מחוץ לעזרה הקרבן נפסל – כך גם הכניסה להיכל נתפסת כיציאה מהעזרה, והיא פוסלת את הזבח.
הבנה ב' – ר' מאיר שמחה מדווינסק, בעל "משך חכמה", כתב בפירושו לאותו פסוק בפרשת צו:
"ונראה לומר דמצאנו חטאות הנכנסין להיכל, לכן חילקה התורה המקום, שחיצונות לא יכנסו להיכל, לגדר שיהא המקום חלוק ולא יתערבו זה בזה".
ר' מאיר שמחה מבין כי התורה דורשת הפרדה והבדלה בין החטאות הפנימיות לחטאות החיצוניות. פרטי הלכה רבים מבדילים בין שני סוגי החטאות, ולדעת ר' מאיר שמחה התורה ביקשה לחדד הבדל זה ועל כן פסלה חטאת חיצונה הנכנסת להיכל. בניסוח שונה מעט ניתן להסביר כי פסול החטאת שדמה נכנס להיכל נובע ממימד החיקוי שבקרבן כזה: מדובר על חטאת חיצונית המבקשת להידמות לחטאת פנימית. הכפרה של חטאת פנימית הינה כפרה מיוחדת במינה, אשר נחוצה רק במועדים ייחודיים: ביום הכיפורים, או בעת ליקוי מאורות בשגיאה של בית הדין או הכהן המשיח. רק במקרים אלה ראוי להכניס את הדם להיכל, וחטאת "פשוטה" איננה צריכה להתיימר לכפר אף היא באופן כזה.
כמובן, דרכו של ר' מאיר שמחה קרובה מאוד לדעת חכמים. אם דם עולה נכנס להיכל, קשה להניח שישנה כאן הידמות לחטאת פנימית. רק הכנסה של דם החטאת החיצונית להיכל יוצרת הידמות, הפוסלת את החטאת. על פי דרך זו ינקוט ר' עקיבא את ההבנה הראשונה שהצענו, ויקבע שהכניסה להיכל פוסלת מדין "יוצא", דהיינו מצד החריגה מן המקום הקובע והמוגדר בתורה. העזרה היא המקום הקבוע לכל הקרבנות כולם, ועל כן יש להניח שהכניסה להיכל אכן פוסלת את כל הקרבנות.
במהדורת "שערי היכל" של מכון המקדש הוצע יישום נוסף לשתי ההבנות. המשנה בדף פ"ב מביאה מחלוקת בעניין דם חטאת שהתקבל בשתי כוסות, ורק אחת מהן נכנסה אל ההיכל:
"חטאת שקבל דמה בשני כוסות... נכנס אחד מהם לפנים – ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון, וחכמים פוסלין".
מן הגמרא מתבאר שר' יוסי הגלילי למד את עצם דין כניסת דם להיכל ממקור אחר בתורה, וממילא גם הסיק שכוס אחת שנכנסה להיכל אינה פוסלת את חברתה. כאמור, במהדורת "שערי היכל" הציעו לקשור את מחלוקת התנאים לשתי ההבנות דלעיל:
"לדעת ר' יוסי הגלילי, רק הדם הנכנס נפסל, ואילו לדעת חכמים הקרבן בכללותו נפסל. נראה שלדעת ר' יוסי הגלילי הכניסה פנימה היא פסול בדם, ואילו לדעת חכמים זהו פסול בקרבן. כשנתבונן בטעמי הדעות נראה שר' יוסי הגלילי תופס את פסול הכניסה להיכל כהרחבה של פסול יוצא: כשם שהיציאה מהעזרה המקודשת פוסלת, כך גם הכניסה להיכל פוסלת מפני שלגבי חטאת החיצונה ההיכל הוא מחוץ לתחום. לעומת זאת לדעת חכמים, הפסול בכניסה להיכל הוא מפני שבכך החטאת החיצונית כביכול מנסה להידמות לפנימית, ולכן גם מקצת הדם פוסל, שהרי גם להזאת חטאת פנימית די במקצת הדם".
נמצאנו למדים כי שתים ממחלוקות התנאים בסוגיה נוגעות לאותו ספק יסודי בביאור עצם הפסול של דם שנכנס להיכל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)