זבחים דף פה – שיטת רבי עקיבא: בעלי מומין אם עלו לא ירדו

  • הרב ברוך וינטרוב
במשנה בדף פ"ד נאמר שלדעת רבי עקיבא בעלי מומין שהועלו כבר על גבי המזבח לא ירדו. בדף פ"ה מצמצם רבי יוחנן את שיטת רבי עקיבא:
"אמר רבי יוחנן: לא הכשיר רבי עקיבא אלא בדוקין שבעין, הואיל וכשרים בעופות"
אלא שעל דברי רבי יוחנן יש לתמוה משני צדדים:
א. לכאורה אין הם מתאימים לפשט דברי רבי עקיבא, אשר כמובא במשנה היה 'מכשיר בבעלי מומין'.
ב. מצד הסברה קשה מדוע יהיה תלוי דין בעלי מומין בבהמה בדין בעלי מומין בעופות.
התוספות בדף לה ע"ב (ד"ה אלא) מתלבטים בשאלה אחרת: הרי לא רק דוקין שבעין כשרים בעופות, אלא כל המומים כולם, למעט מחוסר איבר! על כך הם משיבים שתי תשובות. תשובתם הראשונה היא "לאו דוקא דוקין שבעין דה"ה שאר מומין שאינן מחוסרי אבר..."
נראה כי העובדה שבעלי מומין מסוג מסוים כשרים בעופות יכולה להיות מוסברת באחת משתי אופנים. או שהדבר קשור למבנה גופם של העופות, אשר מום מסוים פחות משמעותי בהם, או שהדבר קשור לכך שקרבן העוף הינו מלכתחילה פחות משובח מקרבן הבהמה, ועל כן גם נצרך בו פחות הידור.
אם הסיבה הראשונה היא הנכונה – מסתבר שאין ללמוד מכשרות מום בעוף לכשרותו בדיעבד בבהמה. אך אם הסיבה השניה היא הנכונה – ניתן לטעון שעל אף שלכתחילה קרבן הבהמה נדרש להיות מהודר יותר, מכל מקום בדיעבד מום שכזה לא יפסול. אם כך, הרי שטענת רבי יוחנן היא שרבי עקיבא למד מן העובדה שמומים מסוימים כשרים בעופות, שאין מדובר בפסול גמור של הקרבן, אלא רק בבעיה ברמת ההידור שלו.
תשובתם השניה של בעלי התוספות היא "אי נמי שאר מומין פסלי מדרבנן".
על כך הקשה השפת אמת (שם): מה מועילה העובדה ששאר המומים פוסלים עופות מדרבנן, והלא אנו באים לדון כאן על דין אם עלו לא ירדו מדאורייתא!
יתכן שיש לבאר את דברי התוספות לאור חילוק אפשרי בין שתי תוצאות של היות הקרבן בעל מום. ראשית – מדובר בקרבן מאוס. שנית – הקרבן הינו חסר, שכן האיבר בעל המום הינו איבר שלא ניתן להקריבו.
ניתן לטעון אולי כי בדומה לדין התורה, הפוסלת בעופות מחוסרי אבר בלבד, גם חכמים פסלו בעופות דווקא מומים אשר יוצרים מעין 'חסרון', ולא מומים היוצרים מאיסות בלבד. על פי זה, הפסול אותו פסלו חכמים אינו סיבה, כפי שהבין (ודחה) השפת אמת, כי אם סימן – סימן לכך שפסול זה אינו רק ממאיס את הקרבן, אלא גם מפקיע את האבר מהקרבה. על כן ניתן לצמצם את שיטת רבי עקיבא דווקא למומים שאינם פוסלים בעופות אפילו מדרבנן, שכן מומים אלו הינם מומים שגם בבהמות אינם מהווים חסרון, אלא איסור הקרבה בלבד, ולכן אם כבר עלו על גבי המזבח – לא ירדו.
בכך מתיישבות שתי הקושיות שבהן פתחנו את העיון. רבי עקיבא אכן הכשיר בבעלי מומין, אך רק במקרה שהמום יוצר מאיסות בלבד ולא חסרון. הדרך לבחון זאת היא באמצעות דיני קרבן העוף.