זבחים | דף קו | השוחט ומעלה בחוץ

נחלקו חכמים ורבי יוסי הגלילי, במשנה בדף קו ע"א, מה דין השוחט קרבן בחוץ והעלהו שם. לדעת רבי יוסי הגלילי אדם זה חייב על השחיטה בלבד ולא על ההעלאה, כיון שהקרבן אינו ראוי להיות מוקרב בפנים. לדעת חכמים, לעומת זאת, אדם זה חייב הן על השחיטה והן על ההעלאה. כנגד רבי יוסי הגלילי טוענים חכמים, שעל פי שיטתו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ לא יתחייב על ההעלאה, שכן על ידי הוצאת הקרבן מן העזרה הריהו נפסל כ'יוצא'.

תשובתו של רבי יוסי הגלילי ברורה, וכפי שמביאה הגמרא להלן בדף קח ע"א – אינו דומה קרבן שנשחט בפנים ויצא, שהיתה לו שעת הכושר קודם פסולו, לקרבן שנשחט מתחילתו בחוץ, ומעולם לא היתה לו שעת הכושר!

מדוע אם כן חלקו עליו חכמים?

נראה שלדעת חכמים העובדה כי הקרבן נפסל על ידי שחיטתו בחוץ, אינה סיבה לפטור את המעלה אותו מחיוב העלאה בחוץ. על מנת לבאר את דעתם, יש לעמוד על שני יסודות אפשריים לאיסור ההקרבה בחוץ:

א. הפגיעה בבית המקדש וקדשיו – לקיחת קרבן שהיה אמור להיות מוקרב בבית המקדש והקרבתו בחוץ, מחסירה את הקרבן מבית המקדש ופוסלת את הקרבן עצמו.
ב. עצם ההקרבה בחוץ – אף בלא להתייחס לפגיעה במקדש וקדשיו, עצם ההקרבה בחוץ אסורה, כיון שהקב"ה ציוה על ריכוז עבודת הקרבנות במקום אחד.

המקרה שבו נחלקו חכמים ורבי יוסי הגלילי, של שחיטה בחוץ והעלאה בחוץ, הינו הנפקא מינה שבין שני היסודות. העלאת הקרבן שנשחט בחוץ אינה פוגעת במקדש וקדשיו, שכן לפנינו קרבן פסול מכל וכל, ועל כן סובר רבי יוסי הגלילי שהמעלה קרבן כזה בחוץ פטור. דעת חכמים, לעומת זאת, שהמעלה בחוץ קרבן שנשחט בחוץ אמנם אינו פוגע במקדש וקדשיו, אך עצם ההקרבה בחוץ אסורה.

(שאלה זו עלתה כבר לעיל, בדף פד:-פה., בנידון האם ניתן לעשות קל וחומר משוחט ומעלה בחוץ לשוחט בלילה או שוחט עוף בפנים והעלה בחוץ. הנסיון לעשות קל וחומר בנוי על ההנחה כי החיוב חל למרות הפסול הנגרם מן השחיטה בחוץ. דחיית הקל וחומר מבוססת על ההבנה שהמעלה בחוץ קרבן שנשחט בחוץ אינו חייב למרות הפסול הנגרם בשחיטת חוץ, אלא שחיובו קשור לעצם ההקרבה בחוץ, ואכמ"ל)

לאור זאת תתבאר גם טענתו רב ביבי בדף קז ע"א, שהעלאתם בחוץ של שחוטי חוץ ושחוטי פנים הינן למעשה שתי עבירות שונות, כך שהמעלה בחוץ שחוטי חוץ ושחוטי פנים אמור להתחייב בשני חיובים נפרדים! נראה כי טענה זו בנויה על ההבנה כי לדעת חכמים ישנם שני דינים בהעלאה בחוץ – דין של פגיעה במקדש וקדשיו, אשר מתקיים בהעלאתם בחוץ של שחוטי פנים, ודין של איסור על עצם ההקרבה בחוץ, המתקיים בהעלאתם בחוץ של שחוטי חוץ.