דילוג לתוכן העיקרי

זבחים דף קח – יסוד חיוב המעלה בחוץ

במשנה בדף קח ע"א אנו למדים על מחלוקת תנאים כפולה לגבי חיוב המעלה קדשים בחוץ. לדעת רבי שמעון, המעלה וחוזר ומעלה חייב כמספר העלאותיו, ואילו לדעת רבי יוסי פטור. כמו כן, המקריב על סלע ללא בניית מזבח – לדעת רבי שמעון חייב, ואילו לדעת רבי יוסי פטור.
האם יש קשר בין מחלוקות אלו?
לכשנעיין ביסוד המחלוקת הראשונה, האם יש לחייב את המעלה וחוזר ומעלה, נראה שניתן להסבירה באופן הבא – לדעת רבי שמעון מעשה ההעלאה אסור, ועל כן כל העלאה נמדדת בפני עצמה (כל עוד יש בה את השיעור המספיק על מנת לחייב – וזהו שורש מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם לדעת רבי שמעון מתחייבים מספר חיובים אף באבר אחד). לדעת רבי יוסי, לעומת זאת, החיוב אינו ממוקד במעשה ההעלאה, אלא בתוצאה של יצירת מזבח בחוץ. על כן, העלאת הבהמה כולה מהווה איסור אחד.
אם כנים דברינו, ניתן להציע שזהו גופא ביאורה של המחלוקת השניה. לדעת רבי שמעון האיסור הוא במעשה ההעלאה. על כן הוא מחייב אף אם אין מזבח. לדעת רבי יוסי, לעומת זאת, האיסור הוא ביצירת מזבח בחוץ, ועל כן חייב דווקא כשיש מזבח.
אם אכן מחלוקת רבי שמעון ורבי יוסי הינה בשאלה האם איסור העלאת קדשים בחוץ הוא איסור על מעשה ההעלאה או על יצירת המזבח בחוץ, יתכן שתהיה לכך השלכה על נפקא מינה נוספת. הערוך לנר ביבמות (צ ע"ב) דן בשאלה האם חיוב המעלה בחוץ הוא על מעשה ההעלאה על המזבח, או שמא רק על השריפה.
הערוך לנר מציע כי שאלתו תלויה במחלוקת רבי יוסי ורבי שמעון. לדעת רבי יוסי רק שריפה באש מחייבת, ואילו לדעת רבי שמעון אף עצם ההעלאה מחייבת. נראה כי על פי הצעתנו התליה הפוכה דווקא – הקרבן אינו נחשב כמוקרב עד שלא ישרף, ועל כן רבי שמעון, התולה את חיוב המעלה בחוץ בהעלאת הקרבן, יחייב רק בעת השריפה. אמנם, לעניין עצם ראיית מבנה מסויים כמזבח, יתכן שניתן להסתפק בהנחת הקרבן על גביו, פעולה המגדירה אותו כמזבח עוד קודם לעצם השריפה. דעת רבי יוסי, אם כן, היא שניתן לחייב על ההנחה בפני עצמה, גם בלא שריפה.
(ראוי להעיר כי יתכן שביאור מחלוקתם של רבי שמעון ורבי יוסי תלוי בשני הטעמים שמציעה הגמרא בסוף דף קח ע"ב. על פי הטעם הראשון רבי שמעון לא יצא ללמוד אלא על עצם האפשרות להקריב ללא מזבח. יתכן כי אין הוא חולק על העובדה כי מנוח הקריב על הצור מכח הוראת שעה, ומכל מקום הוא יכול ללמוד מכאן שישנו מעשה של הקרבה ללא מזבח. על פי הטעם השני, לעומת זאת, רבי שמעון מקבל את הצור כמזבח, שכן הוא כלל אינו מצריך מזבח בבמה. אם כך, יתכן שאף רבי שמעון סובר שהאיסור הוא ביצירת מזבח בחוץ, והמחלוקת בינו לבין רבי יוסי היא רק בשאלה מה מוגדר כמזבח.
נפקא מינה בין טעמים אלו היא האם רבי שמעון מצריך הגבהה כלשהי. ב"שערי היכל" הציעו שזוהי מחלוקת רש"י והמיוחס לר"ח, עיין שם מערכה רפו עמ' תתקצז).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)