ברכות | דף ג | זמן של רחמים

בסוגייתנו הגמרא מבררת את דברי רבי אליעזר בנוגע למספר המשמרות , האם הסימן למשמרת הוא בתחילתה או בסופה ומה הצורך שיש לנו לדעת את זמנים אלה. הצורך לדעת את זמנה של המשמרת האמצעית לא נתבאר בגמרא, רב האי גאון כתב שבשעות אלה ראוי להתפלל על החורבן (חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף ג עמוד א):

"מאי קא חשיב אי תחלת משמרות קא חשיב וכו' עד אלא קא חשיב משמרה ראשונה בסיפא, ונפקא מינה שיש על ישראל במשמרות הלילה להפיל רנה ותחנונים על חרבן הבית כענין שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות כך פי' רבינו האי גאון ז"ל, ומאי דקא חשיב משמרה אמצעית באמצעיתא נפקא מינה לאכילת קדשים שהן נאכלין עד חצות".

יוצא שלפי התירוץ השני של הגמרא, אנו יודעים את זמן תחילת האשמורות מעצם ידיעתנו את זמן סוף האשמורות, בשעות אלה ראוי להתפלל על החורבן משום שאלו זמנים בהם הקב"ה "שואג"- מתגלה במידת הרחמים.

לפי התירוץ הראשון של הגמרא, אחד הסימנים הוא לאמצע האשמורה האמצעית. הראשונים מסבירים את נחיצות זמן זה בהקשר של קדשים, שסוף הזמן לאכילתם הוא בחצות. רבי אברהם אבֶלי הלוי גומבינר כתב שגם בחצות הלילה ראוי להתפלל (מגן אברהם סימן א ס"ק ד):

"המקובלים האריכו בענין תפלת חצות וברקנטי פ' בראשית כ' וז"ל וי"א זמן בקשת רחמים הוא סוף הליל' ואני אכריע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כ"י ועל בניה כו' ובסוף הלילה יבקש צרכיו ובקשה זו צריכה בנפילת אפים ע"כ ובגמרא דילן לתי' הראשון דנתן סימן לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע דעת רצון הוא ולתי' השני לא משמע כן".

עניין הפסוק שמתאר את הקב"ה כשואג על חורבן הבית דרוש ביאור – יש מי שמסביר כי זהו משל לכך שאנו, עם ישראל צריכים להתחנן על בניין הבית. אולם פשט הפסוקים והמדרשים מתאר את הקב"ה כמי שמצטער, כך גם, לדוגמה, באיכה רבה (פתיחתא כד):

"באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות, באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר לפניו רבש"ע אני אבכה ואתה לא תבכה, אמר לו אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר (ירמיה י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו'".

לכאורה לא ברור מה הצורך של הקב"ה להתנחם על חורבן הבית וגלות ישראל, סוף כל סוף בכוחו, בכל רגע לשנות מציאות זו; על נקודה זו עמד הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק (׳ימי זיכרון׳, עמ׳ 38):

"רבש״ע הוא כל יכול בכל, אך כאשר שמו הגדול עצמו מתחלל, על כנסת ישראל לקנא ולהלחם למען שמו. קידוש השם מתחיל לעולם מלמטה ולא מלמעלה. ואמנם בדבר הזה דנו מטטרון והקב״ה... למה אתה בוכה, הלא אתה הכל יכול... במאמר אחד אתה יכול להחזיר את העטרה ליושנה... השיב לו רבש״ע... באין ישראל מקדישים אותי מלמטה למעשה, תש כוחי כביכול להושיע עצמי, ועל שכינתי להסתלק".

הקב״ה אינו מקים את המקדש משום שללא הסיוע מישראל, אין הקב״ה עושה דבר – אין משמעות למקדש אם אין מי שמיחד ומקדש את שמו בעולם.