תפילת מוסף כתחליף לקורבן

בפעמים הקודמות עסקנו במחלוקת האמוראים באשר ליסודות המחייבים בתפילות היום: "תפילות אבות תיקנום" או "כנגד תמידין תיקנום". כפי שראינו, הגמרא מציעה שגם הסובר שתפילות אבות תיקנום - מודה שגם עולם הקרבנות משפיע על עולם התפילות. לכך מביאה הגמרא ראיה מתפילת מוסף:

"תפילות אבות תיקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות. דאי לא תימא הכי (= שאם לא תאמר כך) - תפלת מוסף... מאן תיקנה? אלא - תפילות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות" (ברכות כו ע"ב).

על פי גמרא זו, עולה שישנו הבדל משמעותי בין תפילת מוסף לבין שאר התפילות. התפילות הרגילות ניתקנו על ידי האבות ללא תלות בקרבן, וחכמים הסמיכו אותם לקרבנות הקיימים. תפילת המוסף מהווה חריגה, שכן היא לא נתקנה על ידי אחד האבות, אלא על ידי חכמים, באופן של תלות גמורה בקרבן המוסף.

ואכן, ישנן מספר ראיות לכך שתפילת מוסף אינה תפילה בעלת קיום עצמאי שאסמכוה אקרבנות, אלא מקבילה רוחנית של קרבן המוסף. נסתפק בהקשר זה בציון חלק מהראיות:

1. על פי הנוסח האשכנזי, אנו אומרים בכל תפילת מוסף את פסוקי הקרבן, בניגוד לשחרית, למשל, שבה לא מזכירים את פסוקי התמיד של שחר. וכך מסבירים זאת התוס' בסוף מסכת ראש השנה: "מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם, שהם במקום הקרבנות" (לה ע"א ד"ה אילימא).

2. התוס' בברכות (כו ע"א ד"ה איבעיא) טוענים שבניגוד לתפילות הרגילות, שמי שלא התפללן בזמנן יכול לאומרן בתורת תשלומין, אין תשלומין לתפילת מוסף: "דהיאך יקרא את הקרבנות, וכבר עבר זמן מוסף! וגם, לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום 'ונשלמה פרים שפתינו', ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו. אבל שאר תפלות, דרחמי נינהו - ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, ואין כאן 'עבר זמנו' בתפילה אחרת".

3. השולחן ערוך בהלכות שבת (רס"ח, ו) פוסק: "הטועה בתפילת שבת והחליף של זו בזו - אינו חוזר. ויש אומרים שאם החליף של מוסף באחרת, או אחרת בשל מוסף - חוזר". כיוון שאופייה של תפילת המוסף שונה לחלוטין מאופיין של התפילות האחרות, הרי שתפילה אחת לא יכולה להחליף את השנייה.