שבת | דף ק | זריקת חפץ לרשות הרבים
המשנה בסוגייתנו עוסקת בזריקה של חפץ ברשות הרבים:
"זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות - פטור, חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות – חייב".
סיבת הפטור היא משום שאותו אדם לא התכוון שהחפץ יצא מחוץ לארבע אמות – כלומר, לא התכוון לזריקה שבה הוא יתחייב. ראיה להסבר זה ניתן להביא מהגמרא במסכת בבא קמא (דף כו עמוד ב):
"נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, לענין נזקין - חייב, לענין ד' דברים - פטור, לענין שבת - מלאכת מחשבת בעינן".
בשונה מהסבר זה, בעלי התוספות (ד"ה אחזתו הרוח משהו) והרשב"א (בחידושיו למסכת שבת דף ק עמוד א) כתבו שלזורק כלל לא משנה היכן החפץ ינוח:
"מסתברא דזורק לתומו על דעת שתנוח באיזה מקום שתרצה, שאם בנתכוין לזרוק בתוך ארבע הוה ליה למיתני נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, ועוד דלא הוה לה דומיא דסיפא דכל עצמה לא בא לבאר אלא דין נתגלגל".
לפי דבריו אין חסרון של מלאכת מחשבת וממילא הזורק צריך להתחייב, אולם משום שבתחילה החפץ נעצר בתוך ארבע אמות ורק לאחר מכן התגלגל משם הלאה, נחשב כאילו ההנחה הייתה בתוך ארבע ומה שנעשה אח"כ לא בא מכוחו של הזורק ולכן יהיה פטור. בעלי התוספות (שם) כתבו שהזורק לא מתחייב משום שהחפץ התגלגל מחמת הרוח מחוץ לארבע אמות, ולא מכוחו של הזורק.
בעניין זה פסק הרמב"ם (הלכות שבת יג, כב):
"זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור, זרק חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות אם נח על גבי משהו חוץ לארבע אמות ואחר כך נתגלגל ונכנס לתוך ארבע אמות חייב ואם לא נח כלל הרי זה פטור".
ניתן להבין את דבריו בשני האופנים. פשט דבריו הם כפי ההבנה הראשונה, שלא הייתה לזורק כוונה לזרוק מחוץ לארבע אמות. ברם, ניתן להסביר דבריו גם כפי ההבנה השניה. אפילו אם לא אכפת לזורק היכן החפץ ינוח, הזורק יהיה פטור משום שמכוח הזריקה החפץ הגיע רק עד ארבע אמות והשאר נעשה מכח הרוח.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)