חולין דף מה – צירוף נקבים

  • הרב אברהם סתיו
במשנה (מב ע"א) נאמר שאחת מן הטריפות בבהמה היא "פסוקת הגרגרת", ובברייתא (מד ע"א) נאמר ששיעורה של טריפה זו הוא "ברובה". טריפה מסוג אחר הובאה במשנה להלן (נד ע"א), והיא דין גרגרת שחסרה, ובמשנה שם מפורש ששיעור החיסרון המטריף הוא כאיסר האיטלקי.
בגמרא (מה ע"א) ישנו דיון ביחס לאפשרות לצרף מספר נקבים קטנים הסמוכים זה לזה ("כְנפה"), הן לשיעור פסיקת רוב הגרגרת והן לשיעור חיסרון כאיסר:
"אמר רב יהודה אמר רבה: ניקבה כְנפה – מצטרפים לרובא.
מתיב רב ירמיה: ובגולגולת שיש בה נקב אחד ארוך, אפילו יש בה נקבים הרבה – מצטרפים למלא מקדח. אלמא, כיון דשיעורה מלא מקדח – למלא מקדח מצטרפין; ה"נ, כיון דשיעוריה כאיסר – לכאיסר מצטרפין!
אישתמיטתיה הא דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: נקבים שיש בהן חסרון – מצטרפין לכאיסר, ושאין בהן חסרון – מצטרפין לרובא".
מסקנת הגמרא היא שיש לחלק בין שני סוגים של נקבים: נקבים שיש בהם חיסרון – המצטרפים לשיעור איסר (משום שדין גרגרת שחסרה הוא כאיסר), ונקבים שאין בהם חיסרון – המצטרפים לשיעור רוב (משום שדין פסוקת הגרגרת הוא ברוב).
נראה שניתן להציע שתי הבנות עקרוניות בדין צירוף נקבים:
א. הצירוף מאפשר להתעלם מן המרחק שבין הנקבים ולהתייחס לכל הנקבים כאל נקב אחד.
ב. צפיפות גבוהה של נקבים יכולה להגדיר את כל האזור שבו הם מצויים כ-"מנוקב".
נפקא מינא חשובה בין שתי ההבנות היא שאלת אופן צירוף הנקבים. לפי ההבנה שהצירוף מתייחס אל כל הנקבים כאל נקב אחד, מסתבר שהצירוף יהיה רק של הנקבים עצמם, ויתייחס רק לסך הכולל של שיעור הנקבים הקטנים. מאידך, אם הצירוף מגדיר את כל האזור כמנוקב, הרי שהוא יכול לכלול את כל השטח שבו נמצאים הנקבים ולא רק את שיעור הנקבים עצמם.
בראשונים ישנה מחלוקת גדולה וסבוכה בשאלה זו, ולמעשה פסק השולחן ערוך (יו"ד לד, ג) שיש לחלק בין שני סוגי הנקבים שנזכרים בגמרא:
"ניקב סביב היקפה נקבים דקים זה אצל זה כנקבי הנפה, אם אין בהם חסרון מצטרפין לרוב חללה, ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם, אסורה".
הש"ך (שם ס"ק ו) דייק מלשון השולחן ערוך שדווקא בנקבים שיש בהם חיסרון ניתן לצרף גם את השלם שביניהם, ולא בנקבים שאין בהם חיסרון. נראה שהסברה העומדת בבסיס החילוק של השולחן ערוך הינה שנקבים שיש בהם חיסרון הינם בעלי משמעות ועוצמה רבה יותר, ועל כן הם משפיעים על ההגדרה של השטח כולו כמנוקב. זאת בניגוד לנקבים שאין בהם חיסרון אשר יכולים רק להצטרף בפני עצמם.
אמנם, ייתכן שמצד מהותם של דיני הטריפה השונים ניתן היה לחלק באופן הפוך:
א. דין חיסרון כאיסר עניינו בחיסרון עצמו ולא בנקבים. כלומר – הנידון איננו האם הגרגרת נחשבת כ"נקובה", אלא האם בפועל חסר ממנה כאיסר. ממילא מסתבר לומר שיש צורך בחיסרון בפועל של איסר שלם, והצירוף מועיל רק לצרף את החיסרון מכמה נקבים שונים.
ב. דין פסוקת הגרגרת עניינו הניקוב והפסיקה. ממילא, יש יותר מקום לומר שכמה נקבים הסמוכים זה לזה יגדירו את רוב הגרגרת כפסוקה.