חולין | דף מ | עירוב כוח יהודי וגוי
המשנה אומרת:
"השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים, לשם נהרות, לשם מדברות – שחיטתו פסולה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר – שחיטתו פסולה".
הרשב"א (תורת הבית הארוך, בית א שער א, דף ט עמוד א) מדייק מכאן שבמקרה בו יהודי וגוי יאחזו שניהם ביחד בסכין אחת, השחיטה תהיה פסולה:
"היו שנים אוחזין בסכין אחד ושוחטין ואחד מהן פסול לשחיטה כעו"ג או מאני שחיטתו פסולה שהרי לא נעשית כל השחיטה על ידי הכשר לשחיטה. הא למה הדבר דומה לאותה ששנינו בפרק השוחט השוחט לשם הרים לשם גבעות וכו' שחיטתו פסולה... שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה".
וכדבריו נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן ב סעיף יא).
השוואה זו תמוהה מעט, משום שהיא אינה דומה למשנה. במשנה נאמר שאפשר לפסול במחשבה משום שגם המומר שייך בדין שחיטה. לעומת זאת, במקרה בו יהודי וגוי אוחזים בסכין ביחד, היהודי – ששייך בו דין שחיטה – עושה את המעשה בכשרות, ואילו הגוי לכאורה אינו עושה כלום, שכן אין לו כל שייכות לשחיטה.
ניתן להסביר שהפסול של השחיטה נובע מעצם הצטרפות מעשה הגוי למעשה היהודי. כלומר – אין מדובר כאן על מצב שבו כל אחד עשה מעשה בפני עצמו, אלא אלא על מעשה שנעשה על ידי שניים, ולכן לא ניתן לראות את השחיטה כשחיטת ישראל, שכן גם הגוי השתתף בה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)