חולין דף סב – אכילת תרנגול הודו

  • הרב ירון בן צבי
בגמרא מסופר שבתחילה היו אוכלים עוף שנקרא 'תרנגולת האגם', ולאחר שראו שהיא דורסת אסרו אותה באכילה, משום שכל עוף שדורס ואוכל הוא מהעופות הטמאים. מדברי רש"י אנו למדים שאנחנו מחזיקים עוף מסויים כטהור רק אם יש לנו מסורת על אכילתו:
"ומתוך שאין אנו בקיאין בהם, נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס, דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה, ולאחר זמן ראוה שדורסת. ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת: עוף שמסרו לנו אבותינו – טהור, ושלא מסרו לנו – יש לחוש".
מדבריו אנו למדים שאומנם מעיקר הדין ניתן לאכול עוף אם יש בו את סימני הטהרה הנדרשים (אצבע יתירה, זפק וקרקבנו נקלף ביד), אולם בגלל המעשה המדובר יש לחשוש שמא הוא ידרוס, ולכן אוכלים רק עוף שיש לנו מסורת על היתר אכילתו.
כך נפסק בשו"ע (יו"ד, סימן פב סעיף ג), והרמ"א הוסיף שנהגו ישראל לאכול עוף שיש בו סימני טהרה רק אם יש מסורת אבות שזהו עוף טהור ונהוג לאכול אותו.
אם כן, עוף שאין אנו מכירים ואין לנו מסורת שהוא טהור ומותר לאכול אותו – יהיה אסור באכילה אף אם ימצאו בו סימני הטהרה שנתנו לנו חכמים.
תרנגול ההודו (Turkey) מוחזק ככשר ונאכל כיום אצל כל ישראל (יש מצאצאי השל"ה הקדוש שאינם אוכלים עוף זה). עובדה זו מוקשה לנוכח האמור לעיל, משום שעוף זה הובא לאירופה מאמריקה במאה ה16, ולפני כן לא הכירו אותו, ולא יתכן שאבותינו אכלו אותו. אם כן, כיצד יתכן שאנו אוכלים עוף זה, הרי עוף נאכל רק במסורת?
בפוסקים נאמר שלא ברור על סמך מה נתפשט המנהג להתיר עוף זה. הנצי"ב (שו"ת משיב דבר חלק ב סימן כב) כתב שלמרות שאין אנו אוכלים עוף אלא במסורת, הדברים אמורים רק לגבי עופות חדשים. אולם אין להפסיק לאכול עופות שנהוג לאכול אותם על אף שאין עליהם מסורת.
בדרכי תשובה (סימן פב סימן קטן כו) כתב שמעיקר הדין אין צורך במסורת, ודי בסימנים שנתנו לנו חכמים – הצורך במסורת הוא חומרא בלבד (וכעין זאת כתב גם הש"ך יו"ד סימן פב סימן קטן ד). מכיוון שנהוג היום לאכול תרנגול הודו, ויש בו סימני טהרה, אין לאסור אכילתו משום שאין מסורת . אולם דבר זה הוא בדיעבד, משום שכבר הוחזק בכשרות, אבל עוף חדש – אין לאכול אותו בלא מסורת.