חולין דף ס – כלאי זרעים והרכבת אילנות

  • הרב ירון בן צבי
הגמרא מעלה ספק בעניין איסור כלאיים:
"בעי רבינא: הרכיב שני דשאים זה על גב זה לר' חנינא בר פפא, מהו? כיון דלא כתב בהו למינהו – לא מיחייב, או דילמא כיון דהסכים אידיהו – כמאן דכתיב בהו למינהו דמיא? תיקו."
מהתורה יש חמישה סוגי כלאיים האסורים: כלאי הכרם, כלאי זרעים, הרכבה, כלאי בהמה (הרבעה והנהגה) וכלאי בגדים. בגמרא בסנהדרין (ס ע"א) למדים מהפסוקים בתורה שכשם שאסור להרביע בהמה, כך השדה אסור בהרכבה. דהיינו, כשם שקיים איסור להרביע בעל חיים ממין אחד עם בעל חיים ממין אחר, כך גם בנוגע להרכבה – אסור לערב שני מינים שונים.
כלאי זרעים שונים מאיסור הרכבה, שכן הזרעים אינם מתחברים זה לזה אלא רק סמוכים האחד לשני. מעצם שוני זה יש כמה הבדלים להלכה – איסור כלאי זרעים נוהג רק בארץ, ואילו איסור הרכבה נוהג גם בחו"ל (רמב"ם כלאיים א, ג); איסור כלאי זרעים הוא רק על ישראל (ואינו בבן נח), ולעניין הרכבה נחלקו תנאים – לדעה אחת האיסור נוהג רק בישראל ולדעה שניה גם בבן נח (סנהדרין נז ע"ב; ושם ס ע"א).
שאלת הגמרא אינה מובנת, שהרי וודאי יש איסור כלאיים משום כלאי זרעים, ומכיוון שאסור לזרוע אותם סמוכים זה לזה – כל שכן שיהיה אסור להרכיב אותם זה עם זה!
הראשונים פירשו שבדשאים אין איסור כלאי זרעים, ואיסור זה הוא רק במיני קטניות ותבואה ולא בדשאים (רמב"ן ור"ן), משום שבדרך כלל אין דרך לזרוע דשאים אלא שהם גדלים מאליהם (מאירי), ואילו איסור הרכבה נוהג גם באילנות העולים מאליהם. יש מהראשונים שפירשו שאין איסור כלאי זרעים אלא רק משום הרכבה, ולשיטתם יתכן שיש איסור כלאי זרעים במיני דשאים.
מכל מקום, כיצד ניתן לדעת מתי המעשה נקרא הרכבה או כלאים ומתי לא? הרמב״ם, בעניין כלאי זרעים והרכבת אילנות, כתב (הלכות כלאים פרק ג הלכה א):
"יש מינין בזרעין שיהיה המין האחד נפרד לצורות הרבה מפני שינוי מקומות והעבודה שעובדין הארץ עד שיראה כשני מינין, ואף על פי שאין דומין זה לזה הואיל והן מין אחד אינן כלאים זה בזה."
לפי דבריו, על מנת לדעת האם מותר לערבב זרעים מסויימים או אסור, בודקים האם הזרעים הם מאותו המין. אולם, בהמשך הפרק (הלכה ה) כתב הרמב"ם שהולכים אחר המראה:
"וכן אם יש שם זרעים ואילנות אחרות, אף על פי שהן שני מינין בטבען, הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו כשני גוונין ממין אחד, לא חששו להן לכלאים זה עם זה שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין."
אם כן, כיצד ניתן לדעת, על פי הרמב"ם, מה מותר ומה אסור? דהיינו, אפילו באותו הצמח אין עלים זהים, קל וחומר בשני מינים שונים של הצמח. ומכיוון שאין לנו קבלה במסורת של הצמחים המותרים, איך נוכל לדעת מה מותר ומה אסור? אומנם הרמ"א (יו"ד סימן רצה סעיף ו) כתב שמוטב להיזהר מכולן, אבל נראה שמדובר בחומרא בעלמא ולא מעיקר הדין.
נראה להסביר שהגדרת דין כלאיים תלויה במראה העין – הסימנים (דמיון בין העלים והפרי) הם הגדרת הדין מהתורה. דהיינו, מהתורה ניתנה לנו הרשות להפעיל שיקול דעת ולהחליט מה נחשב לדמיון בעלים ובפרי ומה אינו נחשב לדמיון, בתנאי שנכיר את המינים השונים.