חולין דף עט – חוששין לזרע האב

  • הרב אברהם סתיו
בברייתא (עח ע"ב) הובאה מחלוקת תנאים ביחס לדין אותו ואת בנו בזכרים (כלומר, באב ובנו או אב ובתו, בניגוד לאם ובנה – שנאסרו לכולי עלמא):
"דתניא: אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים,
חנניה אומר: נוהג בין בזכרים ובין בנקבות".
הגמרא (עט ע"א) קושרת בין מחלוקת זו ובין מחלוקת תנאים אחרת בדין כלאי בהמה:
"אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכתא כחנניה.
ואזדא שמואל לטעמיה,
דתנן, ר' יהודה אומר: הנולדים מן הסוס, אע"פ שאביהן חמור – מותרין זה בזה, אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס – אסורין;
ואמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' יהודה, דאמר אין חוששין לזרע האב, אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן. מאן חכמים – חנניה הוא, דאמר חוששין לזרע האב, והאי בר סוסיא וחמרא, והאי בר חמרא וסוסיא – כולהו חדא מינא נינהו".
הגמרא מבינה שקיימת מחלוקת עקרונית בין התנאים האם "חוששין לזרע האב", כלומר – האם בבעלי חיים אנו מתייחסים רק לאם או גם לאב. שאלה זו משליכה הן על האפשרות להחיל את דין אותו ואת בנו על בהמה ואביה והן על הגדרת זהותה של בהמת כלאים לעניין איסור כלאי בהמה.
לאור דברי הגמרא מתבקש היה להשוות בין פסיקת ההלכה בדין אותו ואת בנו ובין הפסיקה בדין כלאי בהמה, ואכן הרמב"ם פסק שחוששים מספק לזרע האב גם בדין אותו ואת בנו (הל' שחיטה יד, ח) וגם בדין כלאי בהמה (הל' כלאים ט, ו).
אמנם, מדברי הרי"ף (כז ע"ב) הבינו הראשונים שהוא מחלק בין התחומים. ביחס לכלאי בהמה הוא מקבל את הדין העולה מן הגמרא, שחוששים מספק לזרע האב, אך בדין אותו ואת בנו הוא פוסק כחכמים – שדין זה אינו קיים בזכרים.
הרמב"ן והר"ן על אתר עמדו על בעיה זו, וכתבו שצריך לומר בדעת הרי"ף שאכן חוששין מספק לזרע האב אלא שבדין אותו ואת בנו ישנו לימוד מיוחד שממעט זכרים.
ניתן אולי להבין את דעת הרי"ף באופן מעט שונה, מתוך חילוק בין שתי שאלות שונות בדין "חוששין לזרע האב":
א.האם זרע האב מהווה חלק מהגדרת זהותה של הבהמה? שאלה זו משמעותית ביחס לכלאי בהמה, וכאן פסק גם הרי"ף שחוששים לזרע האב מספק.
ב.האם ישנו קשר דם בין הבהמה ובין אביה? ייתכן שגם אם זרע האב מהווה חלק מהגדרת הבהמה, עדיין אין הוא יכול ליצור קשר דם בינה ובין אביה. ניתן לדמות זאת לדין זרע נכרי, אשר מסייע להגדרת מוצאו של הבן אך אינו יוצר קשר משפחתי בין האב ובנו. הסברה לכך היא ש-"רחמנא אפקריה" גם לזרעו של נכרי וגם לזרע הבהמה (יבמות צח ע"א), ומשמעות הדבר היא שזרע זה נחשב הפקר ואינו קשור לבעליו המקורי, אך אין זה מבטל את השפעתו על הגדרת הבן הנולד. נראה שהרי"ף הכריע שלא קיים קשר בין אב ובנו בבהמות, ולכן דין אותו ואת בנו, שעניינו הקשר שבין האב ובנו, אינו קיים בזכרים.