דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף פג | מצוות כיסוי הדם

בתורה (ויקרא פרק יז פסוק יג) צווינו לכסות את דמם של חיות ועופות טהורים לאחר שחיטתם:
"וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר".
חיוב זה אינו חל על שחיטת בהמות, אלא רק על חיות ועופות. למצווה זו נתנו חז"ל טעמים שונים:
הרשב"ם כתב שמטרת כיסוי הדם היא לקלקל אותו ולגרום שלא יהיה ראוי לאכילה, ולפי הסבר זה המטרה היא מניעת איסור אכילת דם. ספר החינוך כתב שיש לכסות את הדם ולהסתירו לפני אכילת הבשר מכיוון שיש אכזריות מסוימת באכילת הבשר בעוד הנפש שפוכה על האדמה (שהרי "הדם הוא הנפש").
מהסבר הרשב"ם משמע שהסיבה לכיסוי הדם היא מעשית – עניינה שהדם יהיה מכוסה, בעוד שמהחינוך משמע שמדובר בסיבה חינוכית.
מדברי המשנה בחולין (ו, ד) ניתן להבין כשני ההסברים:
"כסהו ונתגלה – פטור מלכסות, כסהו הרוח – חייב לכסות".
כלומר – אם כיסה השוחט את הדם והוא נתגלה (על ידי הרוח) – אין חיוב לכסות אותו בשנית, הואיל וכבר קוימה המצווה. הסבר הרשב"ם מתאים לדברי המשנה, משום שלאחר שהדם כוסה – הרי שהוא כבר אינו ניתן יותר לאכילה, ולכן די שהדם יהיה מכוסה אפילו זמן מועט. אולם לפי ההסבר של החינוך נראה שעל הכיסוי להישאר ולכסות את הדם שלא יתגלה.
בגמרא (פז ע"א) מגביל רבי יוחנן את הדין בכך שאם הדם לא התגלה לאחר שהרוח כיסתה אותו – השוחט פטור ממצוות כיסוי הדם, אבל אם הדם התגלה – השוחט יהיה חייב לכסותו. לפי חלק זה של המשנה יוצא שמטרת המצווה היא שהדם יהיה מכוסה, והדבר מתאים לשיטת החינוך, הרואה בכיסוי הדם פעולה חינוכית, ולכן אם עדיין יש אפשרות לכסות את הדם – הרי שהחובה נשארה. אולם לפי ההסבר של הרשב"ם, שלדעתו מדובר בהשגת תוצאה של דם מכוסה שאינו ראוי יותר לאכילה, לכאורה לא היה צריך לחזור ולכסות את הדם שכן הוא כבר אינו ראוי לאכילה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)