דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף פח | עפר ואפר

אברהם אבינו רצה לבטא את ענוותנותו בכך שהמשיל עצמו לאפר ואפר:
"אמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות – אפר פרה ועפר סוטה. וליחשוב נמי עפר כסוי הדם! התם – הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא".
עם ישראל זכה לאפר פרה אדומה, שהוא אמצעי לטהרה מטומאת מת, ועפר סוטה, שבעזרתו בודקים האם חטאה האישה ששתתה ממנו.
המהר"ל בחידושי אגדות על מסכת סוטה כתב שאפר פרה ועפר סוטה פועלים לטהר את עם ישראל, והסיבה שזכינו לכך היא רק בשל מידת הענווה של אברהם אבינו.
בית הלוי על פרשת וירא מסביר שעפר, ביסודו, הוא דבר חסר חשיבות וצורה, אולם ניתן לעבדו וליצור ממנו כלים או לזרוע בו צמחים. לעומתו, אפר קודם שנשרף היה בעל חשיבות, ואילו כעת הוא חסר ערך. כלומר – האחד תחילתו היא לא כלום, והשני סופו הוא לא כלום. אברהם אמר בענוה כי מעולם לא היה בר ערך (כעפר), וגם לעולם לא יהיה בעל ערך (כאפר). לפיכך, מידה כנגד מידה, זכו בניו לאפר פרה – אשר מטהר את הטמאים מכאן ולהבא, ולעפר סוטה – הבודק את טהרתה של האשה למפרע.
עדיין יש להסביר את הסיבה שבעקבות כך שאברהם אבינו דימה עצמו לדברים פחותים כל כך, שהם לכאורה חסרי ערך, אנו זוכים להשתמש בהם לעבודת ה'. יתכן להסביר זאת בכך שדברים אלו נעשים חשובים מעצם השימוש בהם לעבודת ה'. יוצא שלא רק חומרים פחותים אלה מתרוממים ונעשים מכובדים, אלא גם כבודו של אברהם אבינו, ומכאן שחס ה' על כבודו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)