חולין דף צה – בשר שנתעלם מן העין

באופן עקרוני, בשר שהיה מונח זמן מה מבלי שראה אותו ישראל (ששמר שלא הוחלף על ידי חיות וכדו') אסור באכילה:

"אמר רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין – אסור. מיתיבי, רבי אומר: מקולין וטבחי ישראל, בשר הנמצא ביד עובד כוכבים – מותר! נמצא ביד עובד כוכבים שאני".

בגמרא נאמר שבמקרה שבו הבשר אשר נמכר בחנויות של הגויים מסופק על ידי קצבים יהודים – הוא יהיה מותר באכילה. הסבר הגמרא לסתירה בין בשר שנתעלם מן העין לבשר שנמכר בחנות של גויים, שגם הוא, לכאורה, נתעלם מן העין, הוא שהגוי משמר את הבשר שלא יוחלף על ידי בעלי חיים, בשונה מבשר שמונח ללא שמירה כלל – בו יש חשש שיחליפוהו עורבים.

הסבר הגמרא יכול להיות מובן אם נניח שהגוי שומר כל הזמן שהבשר לא יוחלף. אולם יתכן שהבשר יעלם מעיניו של הגוי לרגע, וממילא יש חשש שהוא הוחלף בבשר נבילה. הריטב"א ענה על כך שרק כאשר יש לנו וודאות שהבשר נתעלם מן העין אנו חוששים שהוא גם הוחלף, אולם אם אין לנו וודאות שהבשר נתעלם מן העין – אין חוששים שמא הוא נתחלף.

את תשובת הריטב"א ניתן להבין על פי הסבר התוספות והרא"ש, שכתבו שהוראת רב היא חומרא בעלמא בעקבות המעשה שהיה בנהר. כלומר – יסודה של ההוראה שבשר שנתעלם מן העין אסור הוא המקרה שבו נמצאו שני ראשים במקום ראש אחד, ואם היה עולה רק ראש אחד – רב לא היה אוסר אותו; דהיינו, לא הייתה כל סיבה לחשוש שמא ימצא ראש נוסף. לכן אם אין לנו וודאות שנתעלם הבשר מעיני הגוי – הבשר יהיה מותר באכילה.

בעל המאור ביאר שהסיבה שהבשר מותר היא שיש לחשוש שמא הבשר הוחלף על ידי עורבים רק כאשר חתיכת הבשר מושלכת על גבי הקרקע, שזו היא צורת נבילה. אבל מכיוון שמנהגם היה שלא להוריד את הבשר עד שהוא בושל ונאכל – אין לחשוש. באופן דומה כתבו הרמב"ן והרשב"א בשם הראב"ד, שאם העורבים אינם יכולים להניח בצורה שבה הניח הגוי (לדוגמא – לתלות על וו), הבשר יהיה מותר באכילה.

להלכה פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות ח, יב) על פי הירושלמי (שקלים פ"ז ה"ב) שבשר שנמצא ביד נוכרי אסור באכילה; וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סג, א). הכסף משנה מסביר שמה שנאמר בגמרא שהבשר מותר, מדובר דוקא במציאות שבה מכריזים בשוק כשיש טריפה, ואם לא הכריזו באותו יום שיש טריפה – הבשר שנמצא מותר; אבל במקום שאין מכריזים על כך – אם נמצא בשר ביד נוכרי הוא אסור. כלומר – כאשר אין חשש שמא הבשר הוא בשר טריפה, מותר לקחת מגוי בשר. על פי זה פסק האגרות משה (חלק א, יו"ד, נו) שכאשר הבשר סגור וחתום בחותמת, ואין חשש שזייפו אותה או שהבשר עצמו הוחלף, יהיה מותר לקנותו גם בחנות של גויים.