חולין דף קטז – מעמיד

  • הרב ירון בן צבי
סוגייתנו עוסקת בהעמדת חלב בקיבת בהמה. מדברי המשנה משמע שאף ההעמדה בקיבה של בהמה כשרה מותרת רק בדיעבד:
"המעמיד בעור של קבה כשרה – אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה".
כלומר – אם העמידו גבינה בעור של קיבת בהמה כשרה היא מותרת, אולם אין לעשות זאת לכתחילה משום שאסור לבטל איסור לכתחילה (אם מולחים את הקיבה ומייבשים אותה מותר, משום שלא נשאר בה טעם איסור).
איסור האכילה שגזרו חכמים על גבינות של גויים (למרות שמצד הדין אין חשש שעירבו בהן חלב בהמה טמאה, משום שחלב זה אינו מתגבן) נובע מכך שהיו מעמידים את הגבינה בקיבת נבילה.
אחד ההסברים לאיסור אכילת הגבינה הוא דין מעמיד. למרות שקיבת הנבילה אינה נותנת טעם בגבינה, הגבינה תהיה אסורה מכיון שקיבת הנבילה היא שהופכת את החלב לגבינה. עקרונית, כשאין נתינת טעם האיסור מתבטל, אך במקרה זה אין ביטול משום שפעולת המעמיד (קיבת הנבילה) ניכרת, ולכן אנו רואים זאת כאילו כל הגבינה כולה היא נבילה (רמב"ם, פירוש המשניות, פרק ב משנה ה).
מכיון שפעולת המעמיד ניכרת, אנו מתייחסים למעמיד כאל דבר שאינו בטל (שולחן ערוך, יורה דעה סימן פז, סעיף יא). דין מעמיד בא לידי ביטוי, בין השאר, במסגרת הדיון לגבי כשרותם של מוצרים המכילים ג'לטין. הג'לטין הוא חלבון המופק מעצמות ומעורות של בעלי חיים ומשמש כחומר מייצב בתעשיות המזון. באופן בסיסי תהליך הייצור הוא ייבוש העצמות (או העורות) לחלוטין, עד שלא נשארת בהם כל לחות, ולאחר מכן שוטפים אותם, מבשלים, מייבשים שוב ולבסוף מרסקים את העצמות לאבקה, שהיא הג'לטין.
למרות שכמות הג'לטין במאכל קטנה, מכיוון שהוא המייצב של העיסה ופעולתו ניכרת – נראה שבמקרה שבעל החיים ממנו הופק הג'לטין היה טמא או נבילה המאכל יהיה אסור, משום שמעמיד אינו בטל. אולם במסכת עבודה זרה (סח ע"א) אנו למדים שמאכל אסור שהתקלקל לחלוטין אינו אסור באכילה:
"כל הראויה לגר קרויה נבילה, שאין ראויה לגר אינה קרויה נבילה".
הפוסקים נחלקו האם יש איסור מדרבנן לאכול מאכל שהתקלקל. לדעת הסוברים שיש איסור, יש לשאול האם האיסור הוא רק כשהמאכל המקולקל נאכל בפני עצמו, או שמא קיים איסור דרבנן גם כאשר הוא מעורב במאכל היתר.
הפוסקים נחלקו בנקודה נוספת בסוגיית הג'לטין. תהליך הכנת הג'לטין הוא קילקול העצמות, אך בסופו של התהליך עצמות מקולקלות אלה נעשות דבר הראוי למאכל, ויש לשאול האם דברי הגמרא שהזכרנו לעיל עוסקים גם במאכל שחזר להיות ראוי לאכילה, או שמדובר רק במאכל שהתקלקל לנצח.
רבי יעקב מליסא (חוות דעת, יורה דעה, סימן קג, א) מוכיח מהסוגיה בעבודה זרה שמאכל אסור שנתקלקל מותר אף אם יחזור להיות ראוי לאכילה, ומבסס את דבריו על הקביעה שכל אכילה שאינה כדרך אכילה אינה נחשבת אכילה.
מדבריו נראה שאין איסור תורה באכילת ג'לטין, אולם עדיין יש לדון במחלוקת הפוסקים האם יש איסור מדרבנן.