חולין דף קיח – טומאת יד

אנו נמצאים בעיצומה של סוגיא העוסקת בדיני 'יד' ו'שומר' – דברים המחוברים לחפץ מסוים (אוכל, נבלה וכדו'), שאמנם אינם מהוים חלק בלתי נפרד מהחפץ, אך יכולים להחשב חלק ממנו לעניינים שונים. בדף קיח דנה הגמרא בילפותות שמהן לומדים את הפרטים השונים בדיני יד ושומר. בעיוננו היום נעסוק בדין 'יד להוציא' – יכולתו של חפץ טמא לטמא חפצים שנגעו בידו.

ניתן להבין את דין 'יד להוציא' בשתי דרכים:

א. ידו של חפץ טמא טמאה גם היא, ולכן היא מטמאה דברים הנוגעים בה.
ב. ידו של חפץ טמא אינה טמאה, אולם היא מעבירה את הטומאה משום שמגע ביד של חפץ נחשב כמגע בחפץ עצמו.

התפארת יעקב על אתר מביא את שתי האפשרויות, וטוען שנחלקו בעניין זה רש"י והרמב"ם.

רש"י (ד"ה ומטמא) כותב:

"אם אוכל טמא הוא ונגע ידו באוכל טהור מטמאו".

התפארת יעקב דייק מלשונו של רש"י שהיד אמנם מטמאת את האוכל שנגע בה, אך אינה טמאה בעצמה (אמנם, מדברי רש"י בד"ה טמא נראה שהוא סובר, לפחות לגבי דין 'יד להכניס', שהיד עצמה טמאה, אך יש מקום לחלק בעניין זה בין יד המכניסה טומאה – שנטמאת בעצמה, ובין יד המוציאה טומאה – שהיא עצמה אינה טמאה, ואכמ"ל).

לעומת זאת, הרמב"ם (הלכות טומאת אוכלין פ"ה ה"ב) כתב:

מדבריו נראה שהיד עצמה טמאה, ולא רק מעבירה טומאה מהאוכל לאוכל אחר. אמנם, גם הרמב"ם מודה שטומאתה של היד קיימת רק כל עוד היא משמשת יד לאוכל, ואם היא תיפרד ממנו – תפקע טומאתה.

התפארת יעקב מציע שאולי יש נפקא-מינה לשאלה זו לעניין העברת טומאה בנגיעה של יד אוכל אחד בידו של אוכל אחר: לפי רש"י, הסובר שהיד עצמה טהורה אלא שהיא יכולה להעביר טומאה מהאוכל שהיא מחוברת בו או אליו, יתכן שנצטרך ילפותא מיוחדת כדי לאפשר העברת טומאה דרך שתי ידות אוכלין, ובהעדרה של ילפותא כזו – לא ניתן יהיה להעביר טומאה בצורה כזו. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם, הסובר שהיד עצמה טמאה, אין סברא לחלק בין יד הנוגעת באוכל ובין יד הנוגעת ביד אחרת.

השאלה שהעלינו עשויה להשפיע על דינים נוספים:

א. בהמה בחייה. ר' אלחנן וסרמן (קובץ שמועות חולין נח) תולה בשאלתנו את ספקה של הגמרא (קכח ע"א), האם בהמה בחייה יכולה להיעשות יד לאבר מדולדל התלוי בה. אם אנו מבינים שהיד נטמאת בעצמה – בהמה בחייה, שאינה מקבלת טומאה, לא תיעשה יד; אולם אם היד אינה נטמאת, אלא רק מעבירה את הטומאה – יתכן שגם בהמה בחייה תיעשה יד לאבר המדולדל.

ב. הכנסת יד של חפץ טמא למקדש. המקור ברוך (ח"א סי' יט) דן בשאלה האם מתחייבים על הכנסת יד של חפץ טמא למקדש כמו על הכנסת החפץ הטמא עצמו. אם נניח שהיד טמאה – סביר להניח שיש לחייב על כך, אולם אם היד עצמה טהורה – יש מקום לפטור (המקור ברוך מעלה אפשרות לחייב גם על פי ההבנה שהיד עצמה טהורה, משום שיתכן שהכנסת חפץ המסוגל לטמא אחרים כמוה כהכנסת חפץ שהוא טמא בעצמו).