חולין דף קלז – "הלכה כדברי המכריע" ו"אין הכרעה שלישית מכרעת"

  • הרב ירון בן צבי
בגמרא מופיעים שני כללים בנוגע להכרעת ההלכה כאשר שניים חולקים ושלישי מכריע ביניהם:
א. כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע, הלכה כדברי המכריע (שבת לט ע"ב).
ב. אין הכרעה שלישית מכרעת (בבא קמא קטז ע"א; נזיר נג ע"א; פסחים כא ע"א ובסוגייתנו).
נחלקו המפרשים כיצד להסביר את הסתירה, לכאורה, בין שני הכללים:
רב האי גאון (מובא בפירוש ר"ח פסחים כא ע"א) ורש"י במסכת נזיר (נג ע"א ד"ה מכדי) כתבו שהלכה כדברי המכריע רק כאשר דעתו של השלישי (המכריע) שווה לחלוטין לדעתו של אחד הצדדים, אולם כאשר דעתו של השלישי כוללת מקצת מדברי האחד ומקצת מדברי השני – אין זו הכרעה כי אם דעה חדשה, ואין הכרעה שלישית מכרעת.
לעומת זאת, רש"י בסוגייתנו (בשונה מהאמור לעיל) ובעלי התוספות (בבא קמא קטז ע"א ד"ה הכרעה) כתבו שהלכה כדברי המכריע גם כאשר דעתו של השלישי שווה במקצתה לדעתו האחד ובמקצתה לדעתו של השני. לדעתם, ההבחנה בין מקרים שבהם "הלכה כדברי המכריע" ובין מקרים שבהם "אין הכרעה שלישית מכרעת" תלויה בשאלה האם שני החולקים הזכירו בדבריהם את האפשרות לחלק כפי שחילק המכריע.
במקום שהחולקים לא הזכירו בדבריהם אפשרות לחלק בין מקרים שונים – עצם החילוק בין המקרים הוא חידושו של השלישי, ולכן הלה נחשב דעה נוספת במחלוקת ולא מכריע. ניתן לראות דוגמא לכך בסוגיה הדנה בחבית של יין תרומה שנטמאה (פסחים כ ע"ב). בית שמאי מורים לשפכה מיד, משום שהיין אסור בשתייה, ואילו בית הלל מתירים לזלף בו את הבגדים לשם ריח. רבי ישמעאל ב"ר יוסי אוחז בדעה ממצעת בין שתי הדעות הללו, ופוסק שאם החבית בשדה – תישפך (מחשש שישתה מיין התרומה בזמן שיעבור עד שיביא את החבית לביתו), ואם היא בבית – תיעשה זילוף (שהרי יכול לזלף מיד, ואין לחשוש לתקלה). במקרה זה אין הכרעה שלישית מכרעת, מכיון שבית שמאי ובית הלל כלל לא הזכירו במחלוקתם את החילוק בין בית לשדה.
לעומת זאת, כאשר השלישי מתייחס למקרים שאליהם כבר התייחסו שתי הדעות החולקות – זוהי הכרעה, ולא דעה שלישית. ניתן לראות דוגמא לכך בסוגיה הדנה ברחיצה בשבת (שבת לט ע"ב; וכן שם כט ע"א בנוגע למטלניות). רבי מאיר ורבי שמעון נחלקו האם מותר לרחוץ בשבת: רבי מאיר אוסר לרחוץ בין במים חמים ובין במים קרים, רבי שמעון מתיר בין במים קרים ובין במים חמים ורבי יהודה אוסר רחיצה במים חמים אך מתיר במים קרים. במקרה זה רבי יהודה מכריע, והלכה כמותו.