חולין | דף קלח | ציץ הזהב
הציווי על עשיית הציץ ומקום הנחתו נאמר בפרשת תצוה (שמות כח, לו-לח):
"וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה. וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה' ".
בברייתא בזבחים (יט ע"א) נאמר ששערו של הכהן הגדול היה נראה בין הציץ למצנפת, ושם הוא מקום הנחת התפילין. מהפסוקים עצמם קשה להבין האם הציץ צריך להיות על המצנפת או על המצח, שכן בפסוק אחד נאמר "אל מול פני המצנפת יהיה", ואילו בפסוק אחריו נאמר "והיה על מצח אהרן". בראשונים קיימות מספר דעות בעניין זה:
א. רש"י והרמב"ן (בפירושם על התורה) כתבו שהציץ היה מונח על המצח, ולא על המצנפת. "והיה על המצנפת" נאמר לגבי פתיל התכלת, ולא לגבי הציץ עצמו. לדעת רש"י ישנו פתיל הקשור בציץ ועובר על המצנפת. לדעת הרמב"ן מדובר על קשירת הפתיל כנגד עורפו של הכהן על גבי המצנפת, ולא על פתיל העובר מעל המצנפת.
ב. את הביטוי 'על המצנפת' יש לפרש כ'סמוך למצנפת'. לפי פירוש זה הביטויים השונים בפסוקים נרדפים, ולא סותרים. כך כתב המאירי (יומא ז ע"ב): "זה שאמרה תורה בציץ 'על המצנפת', עניינו בסמוך למצנפת, ולא על המצנפת ממש, ושערו היה נראה בין הציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין".
ג. ראב"ע כתב שהמצנפת מונחת גם על המצח, והציץ עליה. לפי הסבר זה מתקיימים שני הפסוקים כאחד ללא סתירה. גם לפי פירוש זה משמעות המילה על היא 'עִם', כמו שנאמר בתורה בכמה מקומות, לדוגמא: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים" (שמות לה, כב). הקושי בהסבר זה נובע מהברייתא המוזכרת לעיל, שבה נאמר ששערו הכהן היה נראה בין הציץ למצנפת.
בסוגייתנו נאמר שהציץ היה נתון על גבי כיפה של צמר:
"דתניא: כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול, ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת".
לפי הדעה הסוברת שהציץ היה על השיער, כפי שנאמר בגמרא בזבחים, הכוונה היא שהכיפה הנ"ל הייתה במקום השיער, ועליה מונח הציץ. לפי הדעה שהציץ מונח על המצח אפשר לומר שהכיפה הגיעה עד המצח. ניתן גם לומר שהכיפה הייתה קטנה (כדברי רש"י, ד"ה כיפה, 'כובע קטן'). לפי הפירוש האחרון דרישת הברייתא "ועליה ציץ נתון" היא שהציץ יהיה תלוי על הכיפה, ולא מונח עליה.
שאלה נוספת שעולה בנוגע לכיפת הצמר נובעת מכך שלכהן הגדול אמורים להיות שמונה בגדים, וכאן מופיע בגד תשיעי. הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק י) לא הזכיר בגד זה, והכסף משנה אכן תמה על סיבת ההשמטה.
הערוך פירש שכיפת הצמר המוזכרת היא פתילי התכלת שאיתם קשרו את הציץ לראש הכהן. הציץ היה נקוב בקצותיו, והפתיל היה רצועה רחבה, ברוחבו של הציץ, שהיתה קשורה בנקבים. בעורף הפתיל היה קשור בעצמו, וכך יצר את כיפת הצמר. לפי הסבר זה הכיפה אינה בגד נוסף, אלא חלק מהציץ.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)