דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף קמב | למען ייטב לך והארכת ימים

ישנן שתי מצוות ששכרן מפורש בתורה: כיבוד אב ואם ושילוח הקן. בשתי המצוות הללו נאמר שהמקיימן יזכה לכך שייטב לו ויאריכו ימיו. הברייתא (קמב ע"א) מעלה תמיהה ביחס להבטחה זו ומפרשת אותה שלא כפשוטה:
"תניא דבי ר' יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה.
בכבוד אב ואם כתיב 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך', בשילוח הקן כתיב 'למען ייטב לך והארכת ימים'; הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה והבא לי גוזלות! ועלה, ושלח את האם ולקח את הבנים, ובחזרתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה? והיכן טובתו של זה?
אלא: 'למען יאריכון ימיך' – בעולם שכולו ארוך, 'ולמען ייטב לך' – לעולם שכולו טוב".
פרשנותו של רבי יעקב, שלפיה שכר המצווה מתייחס לעולם הבא, קשה מאד בפשטי המקראות. לא רק משום שהעולם הבא לא הוזכר כלל בפסוק, אלא בעיקר משום שבהמשך הפסוק מפורש שאריכות הימים והטובה תהיה "על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך".
משום כך ננסה להציע התמודדות נוספת עם קושייתו של רבי יעקב. הקושיה נובעת מתוך תיאור (אשר הגמרא מבינה שהתרחש במציאות) של אדם המקיים בבת אחת את מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ומיד לאחר מכן נופל ומת. מקרה כזה עומד לכאורה בניגוד להבטחה של טוב ואריכות ימים.
אמנם, נראה שקושייתו של רבי יעקב מבוססת על שתי הנחות בפשט הפסוק, אשר שתיהן אינן מוכרחות: הנחה אחת היא שהפסוק מדבר על שכר המצווה, והנחה שנייה היא שהפסוק עוסק באדם פרטי. אם לא נקבל הנחות אלו, ניתן להבין שהפסוק מתאר את טעמה של המצווה, וכן שהוא מתייחס לכלל החברה, כפי שמשמע גם מלשון הפסוק "על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך" שמתייחסת בפשטות לכלל ישראל ולא לאדם פרטי.
לאור הבנה זו ניתן להבין בנקל מדוע נאמרו פסוקים אלו דווקא ביחס למצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן. נראה ששתי מצוות אלו מטפלות בשתי נקודות חיוניות שבהן יש צורך להתעלות מעבר לצרכים ולרצונות המקומיים ולדאוג ל"אריכות ימים", היינו לחוסנה של החברה והמשך קיומה. נקודה אחת הינה כיבוד אב ואם. מצווה זו אינה מכוונת בעיקרה לילדים בני חמש שצריכים לדבר בנימוס להוריהם, אלא לבני שכבות הגיל הצעירות והחזקות, אשר מוטל עליהם לדאוג ולטפל בהוריהם המזדקנים, המהווים את השכבות החלשות של החברה. מצווה זו דורשת מאמץ והשקעה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא יוצרת ערבות הדדית שמבססת חברה בריאה וחזקה.
הנקודה השנייה איננה נוגעה למערכות היחסים הפנימיות בחברה אלא להתנהלותה של החברה עם סביבתה. כבר עמדו הראשונים על כך שטעמה הפשוט של מצוות שילוח הקן הוא הרצון לשמור על הטבע מפני כילוי והכחדה מעשה ידי אדם. רבנו בחיי (דברים כב, ז) התייחס לטעם המצווה וכתב כי "יצוה הכתוב בקיום המין ושלא לעקרו". באופן דומה כתב הספורנו (שם) כי "יש איזה גמילות חסד להמון שלא להשחית זרע עופות השדה". כלומר – גם מצווה זו תובעת מן האדם להתעלות מעבר לרצונותיו המיידיים ולהגביל את ניצול משאבי הטבע מתוך מחשבה על טובתה הכללית של החברה ואריכות ימיה.
הדרן עלך מסכת חולין

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)