חולין דף קמ – שילוח הקן בזכר

  • הרב אביהוד שורץ
במשנה הראשונה בפרק (קלח ע"ב) נחלקו ר' אליעזר וחכמים בדין ציפור ושמה "קורא". המיוחד במין זה הוא שהזכר נוהג לדגור על הביצים. לדעת ר' אליעזר חובה לקיים שילוח הקן באותו זכר, ואילו לדעת חכמים אין חובה כזו. הגמרא בסוגייתנו (קמ ע"ב) מבארת שהמחלוקת נוגעת דווקא לאותו מין ספציפי, אך באופן עקרוני גם ר' אליעזר שותף לעמדתם של חכמים, לפיה חובת שילוח הקן קיימת רק בנקבה ולא בזכר, וכך נפסק להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך.
כדי לבאר הלכה זו נעיין בטעמי מצות שילוח הקן. בעיוננו בדף עח הזכרנו את דברי הרמב"ן בפירושו לתורה, ובעקבותיו גם ספר החינוך, העורכים השוואה בין איסור שחיטת 'אותו ואת בנו' ובין מצות שילוח הקן. כפי שראינו, הרמב"ן והחינוך מציעים שני טעמים למצוות אלה. כך כותב הרמב"ן (דברים כב, ו):
"כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם. או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא".
על פי הטעם הראשון התורה מחנכת את האדם לרחמנות, ואילו על פי הטעם השני ישנו איסור לכלות ולהשמיד מין ממיני בעלי החיים. אמנם השוחט אם ובן אינו משמיד את המין כולו, אך יש בכך ביטוי לגדיעה וקטיעה של רצף החיים הטבעי, ועל כן הדבר נאסר.
כאמור, בעניין שילוח הקן מודים כולי עלמא כי המצוה אינה נוהגת בזכרים. עם זאת, ביחס למצות אותו ואת בנו מצאנו מחלוקת נרחבת בתנאים בעניין זה, כמבואר בסוגיה בדף עח. למען האמת, ההבחנה בין שתי המצוות מפורשת בפסוקים עצמם. מצות אותו ואת בנו מנוסחת בלשון זכר (בניגוד למצוה המופיעה בפסוק הקודם, המחייבת להותיר את הרך הנולד "שבעת ימים תחת אימו"). עם זאת, באשר למצות שילוח הקן מפורש בפסוק כי היא נוהגת באם. ואמנם, המקור לדעת החכמים, המצמצמים את מצות אותו ואת בנו דווקא לאם הוא בהשוואה לשילוח הקן.
ייתכן שההבחנה בין המצוות נוגעת לשני הטעמים שהציע הרמב"ן. על פי הטעם הנוגע לכילוי המין נראה שאין הבדל מהותי בין אב ואם. סוף סוף, פגיעה בשני דורות – הורים וילדים – מבטאת את כילוי המין. ייתכן שזו סברת חנניה, האוסר לשחוט אב ובן ביום אחד.
עם זאת, על פי טעם הרחמנות ייתכן שיש מקום לחלוקה. הרמב"ן במלחמות ה' (כז ע"ב באלפס) כתב:
"ועוד דלמא התם טעמו משום דחס רחמנא בזה שבנה כרוך עליה דומיא דשילוח הקן, אבל זכר שאין בנו כרוך אחריו ואין מכירין זה את זה כלל לא הקפידה בהן תורה".
לדעת הרמב"ן מידת הרחמנות מתחזקת שבעתיים כאשר מדובר על אם ובנה. רחמי האב על בנו (אצל בעלי החיים!) ניכרים פחות.
במצות שילוח הקן אין מדובר על שחיטה או השמדה של האם והגוזלים. אף מי שאיננו שוחט את האם מחוייב לשלחה, כדי שלא תראה בצער גוזליה. ובכן, בשילוח הקן מודגש בעיקר עניין הרחמנות, וכפי שראינו, טעם זה מתאים לאם יותר מלאב, כפי שמפורש בפסוקים עצמם.
נמצאנו למדים שאף שהרמב"ן מיישם את שני הטעמים ביחס לשתי המצוות, ניתן להציע כי ההבחנה בין המצוות היא שמובילה לפער בכל הנוגע לשייכות המצוה באב, ולא רק באם.