חזרת שניים וחצי השבטים וסיפור המזבח

  • הרב ד"ר יהושע רייס

א. פתיחה

מקומו של הסיפור

סיפור שניים וחצי השבטים (כ"ב) משמש סיפור מעטפת לספר יהושע כולו, והוא משובץ לשם כך מחוץ למסגרת העוטפת את חטיבת תיאורי ההתנחלות, על פי המבנה שהוצג בשיעורים הקודמים (ראו שיעור 22) . מעמדם של שניים וחצי השבטים נידון בהרחבה בחלקה הראשון של המעטפת (ראו שיעור 21),[1] ובשיעור זה נתייחס רק לסיפור חזרתם ובניית המזבח לשני חלקיו, ולזיקתו למבנה הכולל ולמעשה העריכה של הספר.

סיפור נחלת שניים וחצי השבטים נחלק באופן ברור לשני חלקים:

  1. פסוקים א - ו: קיום ההבטחה לשניים וחצי השבטים.
  2. פסוקים ז - לד:[2] חזרת השבטים לעבר הירדן וסיפור המזבח.

החלק הראשון עוטף את ספר יהושע, כאמור, בהקבלתו לסיפור הפתיחה (כפי שנראה בהרחבה בהמשך השיעור), ואילו החלק השני צופה אל עבר התקופה הבאה, תקופת השופטים. מפאת קוצר היריעה ואופייה של סדרת השיעורים הנוכחית לא נוכל להציע כאן קריאה צמודה של הסיפור, ונסתפק בעיסוק במאפיינים כלליים, סגנוניים ומבניים.

בין שני חלקי הסיפור

בחלק הראשון יהושע מתואר כמי שמוביל את האירוע, והוא הדובר הראשי בדו-שיח עם שניים וחצי השבטים. בחלק השני, לעומת זאת, יהושע מופיע רק בפסוקים ז - ח, המתפקדים כחולית קישור, כפי שנראה להלן. לעומת זאת, מתוארת בו הנהגה אחרת, הנראית זרה לכאורה בספר יהושע. ההנהגה מורכבת מגורמים שונים:

  1. בני ישראל: "וישמעו בני ישראל" (יא, יב), "וישלחו בני ישראל" (יג), "וייטב הדבר בעיני בני ישראל" (לג). בני ישראל מתוארים כאן כאוטוריטה עליונה השולחת את פנחס ואת משלחת הנשיאים שאתו.
  2. פנחס בן אלעזר הכהן (יג, לא, לב): הופעתו כאן בולטת במיוחד על רקע היעדרות אביו, אלעזר, שעל פעילותו הרבה סביב תיאורי ההתנחלות, ובייחוד בפרקי הלוויה הקודמים לפרק שלפנינו, מסופר רבות (השוו, למשל, לפתיחה של פרק כ"א). על מותו של אלעזר מסופר רק בפרק כ"ד, כך שהופעת פנחס ללא רקע מוקדם נראית חריגה.
  3. הנשיאים: "ועשרה נשיאים עמו, נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל, ואיש ראש בית אבותם המה לאלפי ישראל" (יד).

הפעילות של שלושת גורמי ההנהגה, והיעדרותו של יהושע מן התיאורים, מבליטים את השוני שבין חלק זה של הסיפור לבין החלק הקודם לו, המתאר את חזרת שניים וחצי השבטים לנחלתם. מן הנתונים שהזכרנו לעיל, (היעדרו של יהושע והופעת גורמי הנהגה שונים) מסתבר שחלק זה מתאר אירוע שהתרחש לאחר סיום תקופת הנהגתו של יהושע. הסיומת של החלק הראשון מעידה על סיום האפיזודה: "ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם" (ו).

בפסוק הבא מובאת השלמה קצרה בנוגע לנחלתו של חצי שבט מנשה בתוך קבוצת שבטי עבר הירדן. ההסבר לנתינת חלקו של שבט מנשה בידי משה, המביט לאחור, משמש ככל הנראה מעין גשר בין שני החלקים. גם השלמה זו מסיימת בברכה ושילוח לאהל. שני החלקים הנפרדים זה מזה, וההבדלים ביניהם הביאו את החוקרים הביקורתיים להציע הצעות שונות בדבר מקורותיהם של שני החלקים. בהמשך לדרכנו בשיעורים אלה, נבקש לבחון את מעשה העריכה הנבואית ואת משמעותם הכוללת של שני החלקים להבנת סיפור שניים וחצי השבטים.

ב. מעטפת חיצונית לספר יהושע

לשונו של החלק הראשון של סיפור שבטי עבר הירדן המזרחי חופפת בקווים רבים את דו השיח שבין יהושע לשבטים אלה בפרק א', כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

 מלבד זאת, בשני החלקים בולט השימוש הנרחב בתואר הנלווה "עבד ה'" למשה. כפי שנאמר בעבר (שיעור מספר 21), מונח זה הוא מסימני ההיכר של מעשה העריכה הנבואית של הספר.

שיבוץ השיחה בשני הקצוות של הספר מלמד על תפקידה בעיצוב הספרותי של הספר, כמעטפת כללית לתיאוריו. ההערכה החיובית לה זוכים שניים וחצי השבטים והופעתם בנוגע למגמה העלילתית הכוללת של הספר, כיבוש ונחלה, מעודדים את הקורא להשוות בין התחזית ובין הפעולה. ההשוואה יוצרת תחושה של מסגרת שלמה, המעידה על תהליך חיובי של השלמת הייעודים בנוגע לכיבוש הארץ. ראיה למגמתו החיובית של חלק זה, המצטרפת למגמה החיובית של הספר, עולה מן השרשור של דברי יהושע לשניים וחצי השבטים, 'וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹקֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם' (כ"ב, ד) לחתימה האופטימית של סוף פרק כ"א:

וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם. לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא.

(כ"א, מא - מג).

הסיפור אודות חזרת שניים וחצי השבטים למחוזם הוא מחומרי העלילה המוכיחים שעם ישראל אכן הגיע אל המנוחה המובטחת עם סיומה של התקופה. נדמה שזוהי מגמתו של החלק הראשון של הסיפור. האזהרה לשמור את מצוות ה', המופנית כלפי שניים וחצי השבטים, מקבילה גם היא לדברים שנאמרו ליהושע בפרק א' פסוק ז, אם כי לאו דווקא ביחס לשניים וחצי השבטים, אלא כאזהרה כוללת:

 

צוואת ה' ליהושע (א', ז)

צוואת יהושע לשניים וחצי השבטים (כ"ב, ה)

רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.

רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:

 

ואכן, בנאום הצוואה הראשון (כ"ג, ו), יהושע חוזר על האזהרה כמעט בלשון שנאמרה לו על ידי ה' בפרק א'. אולם, ייתכן שהאזהרה בשלב זה של הסיפור מטרימה את הסיפור הבא, כאיבר תחזית או רמז מקדים לחלק השני של הסיפור, בו מסופר על התקלה, לכאורה, אשר התרחשה בעקבות בניית המזבח על ידי שניים וחצי השבטים, ואשר כמעט הביאה למלחמת אחים בין ישראל לשבטי עבר הירדן המזרחי. לפי הצעה זו, על אף ששני הסיפורים מנותקים לכאורה האחד מן השני, ניתן לראות את הקו המחבר בין שני חלקי הסיפור.

הסיפור שלפנינו על שני חלקיו מקיים מבנה מושלם של סיפור קלאסי. הוא פותח בנימה חיובית אופטימית עם רמיזה הנוגעת להסתבכות המתוארת בהמשך הסיפור. בחלק השני מתוארת ההסתבכות לכאורה, כאשר הקורא יודע את אשר שבטי עבר הירדן המערבי אינם יודעים - ששניים וחצי השבטים לא התכוונו לחטוא אלא בנו "מזבח גדול למראה" (כ"ב י), אשר תכליתו היא לשמש מעין מונומנט ולא מקום להקרבה ולפולחן. (כך מתברר מהמשך הסיפור) אולם, המתח המלווה את הסיפור עדיין איננו מתפוגג, הואיל והקורא נתון תחת הסקרנות האם כוונות המלחמה יתממשו עוד בטרם אפשר יהיה לעצרן. השיח בין משלחת השבטים ובין שניים וחצי השבטים מוליך את הסיפור אל עבר סופו החיובי ומתיר את ההסתבכות. בסופו של דבר, הסיפור שומר על האווירה החיובית המאפיינת את המעטפת של הספר, ומסתבר לבסוף שמלבד שניים וחצי השבטים, המהווים גורם יציב ודוגמה חיובית לצייתנות ולמסירות למען המלחמה על הארץ ועל מצוות ה', גם שאר השבטים מתאפיינים בסובלנות ורצון כן לאחדות האומה.

ג. סיפור תצפית לספר שופטים

חלקו השני של סיפור שניים וחצי השבטים, אשר נידון לעיל, מיוחס לדעת רבים מ'אסכולת המקורות' הביקורתית ל'מקור הכוהני'. לדעתם, הייחוס ל'מקור הכוהני' נובע מן ההתייחסות הייחודית לשילה ולמעמדה ההלכתי כמקום הקרבה בלעדי, וכן מהיעדרות דמותו של יהושע מן הסיפור. אולם, ניתן להפריך את שיטתם בעובדה שבחלקים המיוחסים לשיטתם ל'מקור הכוהני' בספר, היינו תיאורי ההתנחלות (כגון ברשימות ערי הלוויה), דמותו של יהושע אינה נעדרת, אלא מתוארת כדמות משנית ולא דומיננטית. לעומת זאת, בסיפור שלפנינו יהושע לא נזכר כלל. זהו סיפור שטביעות האצבע שלו הן מתקופה שלאחר תקופת ההנהגה של יהושע בן נון ואלעזר הכוהן, דהיינו תקופת השופטים. מכמה בחינות, חלקו השני של הסיפור דומה לסיפורים הנספחים בספר שופטים, ובעיקר לסיפור פילגש בגבעה. הדמיון קיים גם באפיון גורמי ההנהגה בשני הסיפורים ובדרך שתוארה לעיל, וגם בחומרי העלילה, שיש בהם תיאורים של הכנות למלחמת אחים בהנהגה עממית על רקע חשד ורצון להכות גורם שבטי שסר מן הדרך. מלבד זאת, בראש ההנהגה העממית עומד פנחס בן אלעזר, וכאן יש לציין כי אלו שני המקומות היחידים בהם מופיע פנחס בספרי יהושע שופטים.

שני הסיפורים משקפים מציאות של הנהגה כוהנית ועממית ושל היעדר מנהיג יחיד, והיא מתאימה במובנים רבים לתקופת הביניים שבין ספר יהושע לבין ספר שופטים. שני הסיפורים הולמים מבחינה היסטורית את התקופה הסמוכה לאחר מות יהושע, אולם מבחינת התנועה של העלילה הם נבדלים ביניהם. סיפור שניים וחצי השבטים הוא סיפור שמסתיים בנקודת רגיעה ההולמת את המגמה העיצובית של ספר יהושע, ובייחוד את המסגרות שלו. לעומת זאת, המגמה הביקורתית העזה העולה מתוך סיפור פילגש בגבעה הולמת יותר את מגמות העריכה הנבואית של ספר שופטים. העמדת שני הסיפורים זה מול זה מסייעת בעיצוב מגמה נבדלת לשני הספרים. בעוד שסיפור פילגש בגבעה תואם את המגמה השיפוטית הביקורתית המאפיינת את ספר שופטים, הרי שסיפור המזבח של שניים וחצי השבטים הולם את המגמה האופטימית המאפיינת את החתימות של ספר יהושע. האופטימיות העולה מתוך סיפור המזבח מתחזקת לנוכח האנלוגיה לספר שופטים, ובייחוד לאחר קריאת כל הספר. באופן זה ניתן להגדירו סיפור משקיף אל עבר ספר שופטים.

לצד המגמה החיובית אותה תיארנו, לא מן הנמנע שבסיפור המזבח ישנה תצפית לפוטנציאל הפירוד בין השבטים ולפוטנציאל הריחוק מה'. המגמה הכפולה, ואולי הסותרת, חוזרת שוב ושוב לאורך הספר ולפיכך היא מאפיינת את קווי העריכה הנבואית שלו.[3] המסקנה המתבקשת מטיעון זה היא שבמעשה העריכה הנבואית של ספר יהושע עלו גם שיקולים הקשורים למגמתו ולמבנהו של הספר הבא, ספר שופטים. לדעתי, חלק משיקולי העריכה הנבואית של ספר יהושע היה להבחין בין שתי התקופות. ההערכה והשיפוט של הדור אשר מסופר עליו בספר שופטים היא ביקורתית בהשוואה לדור של יהושע, כפי שעולה מפסוקי הפתיחה של ספר שופטים אשר יידונו בניתוח הפסוקים האחרונים של הספר.

ד. הזיקה לסיפור עכן ועיקרון האחריות הקולקטיבית

נושא חשוב נוסף שנוגע לשאלת העריכה הנבואית הכוללת של הספר, ואשר עולה במהלך סיפור המזבח, קשור לאזכור חטא עכן: "הלוא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו" (כ"ב, כ).[4] האזכור של חטא עכן ברור מן ההקשר, בהתייחסות לערבות ההדדית שיש לכלל העם לחטאו של היחיד ועל אחת כמה וכמה לחטאם של הרבים. עם זאת, ההקשר הכולל של סיפור שניים וחצי השבטים מחד וסיפור חטא עכן מאידך, מעלים פעם נוספת את המחוייבות של הקולקטיב לברית בין ה' לעם, שהיא נושא מרכזי במהלך הספר. מוטיב זה מודגש במיוחד בסיפור חטא עכן בגלל ערבות הציבור למעשה היחיד, ובגלל הזיקה של החטא והתבוסה בעי שבאה בעקבות יציאה למלחמה של חלק קטן מהציבור, מעשה שתוקן בסיפור המלחמה השנייה בעי. כאמור, גם סיפור שניים וחצי השבטים, בהופעתו הראשונה בספר במדבר (ל"ב) וחזרתו במהלך ספר יהושע, מדגיש את המחוייבות של כלל הציבור לצייתנות לדבר ה'. כאשר היה נדמה ששניים וחצי השבטים סרחו ופגעו בברית, התברר שדווקא אחריותם כלפי ההשתייכות הכוללת לעם הדריכה את התנהלותם, ושוב הוכח ששניים וחצי השבטים משמשים דוגמה לאחריות כלפי הקולקטיב.[5]   

 

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליהושע רייס, תשע"ה

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                                    http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                              http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

לתגובות: [email protected]

 

 

**********************************************************

 

 

 


[1]     דנתי בהרחבה בנושא זה במאמרי: "בין יהושע 'משרת משה' למשה 'עבד ה' ", תשורה לעמוס, אסופת מחקרים בפרשנות המקרא מוגשת לעמוס חכם, אלון שבות, תשס"ז.

[2]    המעמד של פסוקים ז - ט יידון בהמשך.

[3]    יש מקום להשוות פרשה זו גם לפרק ל"ב בספר במדבר. גם שם הסיפור מתחיל במה שנראה במבט ראשון כסטייה מדרך ה', עם דמיון מסוים לחטא המרגלים (וכבר בכך ישנה משמעות וזיקה לספר יהושע על פי דרכנו), אך לאחר נאום התוכחה בסופו של דבר מתבררת הכוונה החיובית של השבטים, המחויבים להילחם יחד עם ישראל. יוצא, אם כן, שבתפיסה הכוללת של שני הסיפורים ישנו דמיון בקווי ההתפתחות של העלילה: שניהם מתחילים בתחושה של כישלון וסטייה מדרך ה', ומסתיימים בהצהרות של נאמנות לדרך ה'. על הקבלה זו ראו במאמרו של אמנון שפירא, על פרשנות פנים-מקראית: סיפור בני גד ובני ראובן (במדבר לב ויהושע כב) כסיפור בבואה, בתוך: עיוני מקרא ופרשנות ח (תשסח), עמודים 68 - 47.

[4]    זהו האזכור היחיד של סיפור עכן במקרא, ולפיכך הקשר בין שני הסיפורים מבליט את הקשר ביניהם.

[5]    נושא זה נותח בהרחבה בשיעור מספר 8.