חידושי תורה
כשאדם לומד תורה, יש בו הרבה פעמים רצון לחדש - לומר דבר שלא נאמר; לנסות להרחיב את גבולות התורה בחידושו. לכאורה, יצר זה הוא שלילי: כיצד יכול האדם לחדש בתורה, הרי עליו להשתדל להכניס את התורה האלוקית אל תוך נשמתו, כדי לבנות את אישיותו ולתקן אותה, וכיצד הוא מעז להכניס את אישיותו לתוך התורה?
אמנם, חז"ל התייחסו לכוח החידוש כאל יסוד חשוב בלימוד התורה. הגמרא בחגיגה ג ע"א מספרת: "מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש". ברור מהגמרא שיסוד החידוש בלימוד התורה הוא חשוב, אך מהו מקומו של יסוד זה?
יסוד התשובה לשאלתנו מצוי בהבנת המושג 'תורה שבעל-פה'. הראי"ה קוק (אורות התורה א', ב) כותב ש"תורה שבע"פ מונחת בעצם אופייה של האומה". התורה שבעל-פה אינה טמונה בתורה שבכתב, אלא טמונה באופייה ובנשמתה של האומה. מכאן, שהתורה שבעל-פה נוצרת ע"י עם ישראל, ואם אנו לא ניצור את התורה - היא לא תתפתח, ותיוותר טמונה עמוק בנבכי אישיותה של האומה. זהו פשר שאלתו של רבי יהושע "מה חידוש היה בבית המדרש": התורה שבעל-פה תלויה בחידושים, וכל מטרתו של בית המדרש היא לחדש וליצור את התורה שבעל-פה. "אין בית מדרש ללא חידוש", שכן בית מדרש ללא חידוש מועל בתפקידו ומותיר את התורה טמונה וחבויה.
כעת נוכל לענות על שאלתנו: כיצד יכול האדם לחדש משהו בתורה? כיוון שהתורה שבעל-פה טמונה בעם-ישראל, הרי שכל מפגש בין עם ישראל לתורה מתוך יראת שמיים וניסיון אמיתי וכן להבין אותה - מבטיח יצירה של תורה שבעל-פה אמיתית וטהורה. לעיתים אנשים חושבים שחידוש הוא מסוכן, ולכן נמנעים מלחדש. כנגד מגמה כזו, קובע הראי"ה (אורות התורה ט', ה): "ויש שנגד חופש השכל לחדש ברחבה מתעורר כוח הנגד של יראת שווא, שמקורו ותפקידו לשמור את העמדה של יסוד הטוב והישר בדרך החידוש. אבל צריך לנצחה ולהתהלך ברחבה, וכיוון שהאדם עומד וקבוע על יסוד הטוב - כל דמשכח יידרש, ויגדיל תורה ויאדיר".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)