חינוך קטן לברכות
חינוך קטן לברכות
כחלק מחינוך הילדים למצוות, נוהגים רבים להרגילם לברך בעת הצורך. האם מותר לברך ביחד עם הקטן כדי ללמדו את נוסח הברכה?
השו"ע (או"ח סי' רט"ו) פוסק שמותר לברך ביחד עם ילד קטן, והמשנ"ב מסביר שכדי להרגילו במטבע הברכות באופן הראוי, יש לומר עם הקטן את כל הברכה, כולל הזכרת שם ה'.
האם מותר לומר פסוקים המכילים שם ה' ביחד עם ילדים? בשו"ת שאילת יעב"ץ מובא דיון רחב בשאלה זו, והוא כותב שאביו, ה"חכם צבי", היה גוער במלמדים שהשמיטו את שם ה' כשלימדו את תלמידיהם פסוקים. ה"אגרות משה" הסביר שכאשר המלמד משמיט מהפסוק תיבה אחת (את תיבת שם ה') - הוא עובר על דברי הגמרא בתענית כז ע"ב: "כל פסוקא דלא פסקיה משה - אנן לא פסקינן ליה", ולכן הדבר אסור. אמנם, המעיין בהמשך הגמרא שם יגלה שמותר להפסיק במהלך הלימוד באמצע פסוק, אם ההפסקה היא מתודית ונועדה לצורך הלימוד.
מכל מקום, כאשר לומדים עם גדולים הלכות ברכות, ונתקלים בברכה מסויימת המוזכרת בספר ההלכה - השאלת יעב"ץ מסיק שלצורך הלימוד מותר לקרוא את הברכה בשלמותה. המג"א ואחרונים נוספים חלקו עליו, ופסקו שהזכרת שם ה' בברכה אינה צורך הלימוד, ולכן יש לקרוא את הברכה בלי להזכיר את שם ה'.
האם עונים "אמן" אחר ברכתו של קטן? השו"ע פוסק שאם הקטן משנן את נוסח הברכה כדי ללמוד אותה, בשעה שהוא אינו חייב לברך - אין לענות אחריו "אמן"; אולם אם הוא מברך בשעת חיוב - יש לענות אחריו "אמן". ה"פרי מגדים" דייק מהשו"ע שיש לענות "אמן" רק אחר ברכתו של קטן שהגיע לגיל חינוך (גיל 6), אולם הרב עובדיה יוסף פוסק שניתן לענות אמן גם אחר ברכתו של ילד קטן יותר, ובלבד שהוא יודע ומבין למי הוא מברך.
בספר "ערוך השולחן" מובאת שיטה מעניינת, לפיה אין לענות "אמן" אחר ברכתה של ילדה קטנה, כיוון שהגמרא בנזיר (כט) כותבת שאביה אינו מצווה בחינוכה. אמנם, הרב עובדיה יוסף דוחה שיטה זו, ומסיק שדברי הגמרא אמורים רק לענייני נזירות. לשאר העניינים, האב מצווה לחנך את בתו כשם שהוא מצווה לחנך את בנו, ולכן גם יש לו לענות "אמן" אחר ברכתה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)