חכם עדיף מנביא

בפרק כ בשער הרביעי עוסק ר' חיים במימרא של חז''ל במסכת בבא בתרא (יב ע''א):

"אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול. אמר אביי: תדע, דאמר גברא רבה מילת', ומתאמר' משמיה דגברא רבה אחרינא כוותי'."

הגמרא קובעת כי רוח הקודש שהיתה בפי הנביאים בזמן הקדום באה לידי גילוי לאחר חורבן המקדש דווקא בחוכמה שבפי החכמים. הרמב''ן על אתר מבאר זאת בצורה מאוד מקורית וחדה - אע"פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם.

הרמב''ן מתמודד שם עם פרשנותו של רש''י הקובע כי הנבואה נותרה גם על אלו שאינם חכמים שעומדת בסתירה לקביעה של חז''ל כי אין הקב''ה משרה שכינתו אלא עם חכם גיבור ועשיר. הוא מתרץ שם כי יש חילוק בין נבואה לצורך שליחות ששורה על כולם לנבואה ללא הפסק ששורה רק על חכמים. אולם, הרמב''ן עצמו מבכר פירוש אחר כי מדובר בסוג של נבואה אחר. מדובר בחכמה שהיא עם שאר רוח ועל דרך האינטואיציה. לא רק ההיקש הלוגי הוא המנחה אותם אלא מעין השראה רוחנית גבוהה החושפת ומגלה את מכמני התורה וההלכה במקום שבו השכל אינו מסוגל לפעול באמצעות הכלים הרציונאליים שברשותו.

ר' חיים מרחיב לתאר את חכמתו של ת''ח גם בדברים שאינם גלויים לשאר בני אדם כפי שאומרת הגמרא בע''ז (לה ע''ב). נראה שהסיבה לכך היא כי התורה נותנת לו יכולת בחינה לעומקם של דברים ולא רק כפי שנראים במבט שטחי. ת''ח מתבונן בשורש וחושף את הרבדים שעליהם מושתתים שאר הדברים.

הזוהר פרשת צו (לה ע''א) קובע כי אלו העוסקים בתורה חשובים בכל זמן מהנביאים משום שהם עומדים בדרגה עליונה יותר מהם. אלו עומדים במקום גבוה הנקרא תורה ואלו עומדים במקום נמוך הנקרא נצח והוד. אך עדיין צריך להסביר מהו שורש ההבדל בין החכם לנביא הלוא שניהם עוסקים בהתגלותו של הקב''ה בעולם.

נראה כי ההסבר הוא במגמה שלשמה נחשפים הרבדים העליונים של המציאות. הנביא מקבל התגלות לצורך מסויים וגם הוא רק משמש כצינור להעברתה לעולם. אולם, ת''ח עוסק בתורה מתוך רצון להידבק בשכינה ובחוכמת ה' ומתוך כך מזכך את עצמו ושכלו זיכוך רב המרומם אותו משאר בני אדם ומאפשר לו להגיע להשגות עליונות באופן מתמיד.