דילוג לתוכן העיקרי

בכורות | דף מה | חללות זמנית

 

המשנה מונה סוגי עבירות שבעשייתן נאסר על הכהן לעבוד במקדש:

"והנושא נשים בעבירה - פסול עד שידירנה הנאה, והמטמא למתים - פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים".


מכך שהרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק ז סימן כא) לא כותב שהכהן נפסל מדין תורה, ניתן להבין שאין הוא סובר שמדובר בפסול מהתורה אלא בקנס מדברי חכמים:

"כהן שנושא אשה בעבירה זרעו מחולל אבל הוא אינו מחולל אבל כופין אותו ואפי' בשוטים עד שיגרש... וכל שלא גירש אין נוהגין בו קדושה דתנן בבכורות הנושא אשה בעבירה פסול עד שידיר הנאה ונראה דאפי' גרשה ואפי' מתה פסול עד שידיר הנאה מהנשים שאסור כהן".


רבי אברהם אבלי הלוי (מגן אברהם סימן קכח ס"ק נד) כותב בפירוש שסיבת הפסול היא מדברי חכמים:

"ואף להרמב"ם וסיעתו דפוסלין מומר היינו משום דטעמא דמומר פסול לעבודה משום דקנסינהו כדאי' בע"א פ"ד וא"כ ה"ה דקנסינהו דפסול לנשיא' כפים וה"ה נושא נשים בעבירה".


רבי מרדכי הלל יפה (לבוש אורח חיים סימן קכח סעיף מ) מבאר שהטעם לפסול הוא שהכהן מחלל את קדושתו.

כלומר, משום שהכהן העובר את העבירות הללו לא מכבד את המצוות המיוחדות לו, חכמים קבעו קנס בו הם שוללים את המעמד המיוחד שניתן לו. נראה לומר שמטרת הקנס היא לגרום לכהן לפרוש ממעשיו הרעים ולתקן דרכיו, שכן כולם מסיימים את דבריהם בכך שמדובר בקנס שחל עד אשר יפרוש מהעבירה.

ברם, רבי אליהו מזרחי (שו"ת רבי אליהו מזרחי סימן נט) כותב שהפסול אינו מתקנת חכמים אלא מהתורה. כמקור לדבריו מביא הרא"ם את דברי התורת כהנים:

"אלמא כל זמן שעודה עמו אין בו קדושת כהונה כלל אלא הרי הוא פסול כחלל גמור ותניא נמי בתורת כהנים מנין שאם אינו רוצה וכו' תלמוד לומר וקדשתו על כרחו פירש רש"י בפירוש החומש שאם נשא אשה פסולה הלקהו ויסרהו עד שיגרש והיינו דקתני בבריתא דיבמות וכופין אותו להוציא משמע דכל עוד שלא יגרש אינו מקודש בקדושתו של אהרן דאם לא כן מאי וקדשתו מקודש ועומד הוא, ותניא נמי בתורת כהנים לא יטמא בעל בעמיו להחלו נהג כמנהג זה הרי הוא חולין יכול יהא חולין לעולם תלמוד לומר בעמיו להחלו בזמן שהיא עמו הרי הוא חולין פירש הרי הוא בקדושתו ומזה כתב רש"י ז"ל להחלו באשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו אלמא כל זמן שלא פירש ממנה ועודה עמו מחולל קרייה רחמנא וכיון שהוא מחולל בעודה עמו אין בו קדושת כהונה כלל לא לקרא בתורה במקום כהן ולא לישא את כפיו אלא הרי הוא כחלל לכל דבריו כל זמן שעודה עמו."


רבי אליהו מזרחי מבין שעל אף שלמדנו בגמרא (קידושין דף עז עמוד א) שכהן שכבר כשר לא יכול להתחלל מדאורייתא (אלא רק לחלל את זרעו), יכול הכהן להתחלל מדאורייתא באופן זמני עד שיתקן מעשיו.

בעניין זה פוסק רבי יוסף קארו (שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף לט):

"לא היו בו מהדברים המונעים נשיאת כפים, אף על פי שאינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו, נושא את כפיו שאין שאר עבירות מונעין נשיאת כפים".


פסיקה זו מפליאה מאוד, שכן כהן אשר לא מקפיד על המצוות לא אמור לתפקד ככהן כשר. רבי ישראל הכהן (משנה ברורה שם סימן קטן קמג) מציין שדין זה אמור אף אם הכהן עובר על איסורי עריות.

ניתן ליישב קושיה זו בהתאם להסבר שהצענו לעיל. מכיון שמדובר בעבירות שאינן מיוחדות לשבט הכהונה בלבד, אלא איסורים על כלל עם ישראלי, כהן העובר עליהן אינו מבזה את הכהונה המייחדת אותו ואינו מתחלל. רק בעבירה על מצוות המייחדות את הכהונה הכהן מתחלל עד שיתקן מעשיו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)