חמתה מרובה מצילתה - שיטת רבי יאשיה

  • הרב משה טרגין

חמתה מרובה מצלתה - שיטת רבי יאשיה

המשנה הראשונה במסכת סוכה מציבה שלושה תנאים ביחס לסכך:

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה... ושאינה גבוהה עשרה טפחים... ושחמתה מרובה מצלתה - פסולה.

כמובן, דינים אלו נוגעים לסכך, שהוא עיקרה של הסוכה והוא הנותן לה את שמה (ראה רש"י סוכה ב ע"א ד"ה ושחמתה). אלא שהברייתא (ז ע"ב) מביאה מחלוקת אם התנאי האחרון, בנוגע ליחס שבין החמה לצל, חל גם לגבי הדפנות:

תנו רבנן: חמתה מחמת סיכוך, ולא מחמת דפנות. רבי יאשיה אומר: אף מחמת דפנות.

לדעת רבי יאשיה, אף דופנות הסוכה צריכות לעמוד בתנאי שצלתה מרובה מחמתה, כלומר: אף הדפנות צריכות לספק צל. לפי שיטה זו, אם יבנה אדם סוכה מזכוכית ויסכך אותה בסכך כשר למהדרין, תהיה הסוכה פסולה. דעה קיצונית זו, אף שאין הלכה כמותה, יכולה ללמדנו על כמה היבטים יסודיים של זהות הסוכה.

לכאורה ניתן להעלות הסבר פשוט לשיטת רבי יאשיה.

בפשטות אנו מגדירים את מצוות ישיבה בסוכה כמצווה לשבת תחת סכך. לפי זה, התנאי 'צלתה מרובה מחמתה' תפקידו להגדיר את כשרות הסכך: הסכך נחשב לגג מבחינה הלכתית רק אם הצל שהוא עושה גדול מכמות אור השמש שעוברת דרכו. המצווה אינה לשבת בצל; הימצאות הצל רק מאפשרת להגדיר את הסכך כמצוי מבחינה הלכתית. לפיכך אם מרובה צלתו של הסכך מחמתו, כשרים הסכך והסוכה, גם אם הדפנות מאפשרות לאור השמש לעבור.

רבי יאשיה מגדיר, כנראה, את המצווה באופן שונה. לפי שיטתו, המצווה היא לשבת בצל (ולא רק מתחת לסכך היוצר צל); לכן אם אין צל בסוכה, הסוכה פסולה - גם אם מצב זה נגרם בגלל הדפנות.

מסברה ניתן, אם כן, להעמיד את מחלוקת רב יאשיה ותנא קמא בהגדרת מעשה המצווה: האם המצווה היא לשבת מתחת לסכך, או שמא לשבת בצל.

ברם, מן הגמרא שם עולה כי היא הבינה את דעת רבי יאשיה באופן שונה:

אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי: מאי טעמא דרבי יאשיה? דכתיב 'וְסַכֹּתָ על הארֹן את הפרכת' (שמות מ', ג) - פרוכת מחיצה, וקא קרייה רחמנא סככה, אלמא מחיצה כסכך בעינן.

התורה מתייחסת לפרוכת שהבדילה בין קודש הקודשים ובין יתר המשכן במילה 'וסכות'; אף שהפרוכת שימשה למעשה כקיר ניצב, מתייחסת אליה התורה כאל גג. רבי יאשיה לומד מכאן כי גם קיר אנכי נחשב לגג מבחינה הלכתית, ועל כן צריכות דופנות הסוכה לעמוד בקריטריונים ההלכתיים של הסכך, כלומר: צלתה מרובה מחמתה.

לתפיסה זו, שדופנות הסוכה נחשבים כגגה, או לפחות חייבים לשאת תכונות דומות, ניתן למצוא הד באחד מפסקיו המפורסמים של הרמב"ם בהלכות סוכה. הגמרא (ט ע"א) קובעת כי "עצי סוכה" אסורים בהנאה כל שבעת ימי החג. רוב הראשונים (עיין למשל ברא"ש) סבורים כי איסור זה נוגע לסכך בלבד (בהתאם לדברי רש"י כי הסכך הוא עיקרה של הסוכה); הדפנות, שתפקידן רק לתחום את שטח הסוכה ולתמוך בסכך, אינם מתקדשים בקדושה זו. לעומת ראשונים אלה פוסק הרמב"ם (הלכות סוכה פ"ו הט"ו) כי גם עצי הדפנות אסורים בהנאה בשל קדושתם. למעשה, הרמב"ם מגדיר את כל חלקי הסוכה, ואפילו את דופנותיה, כחפצא של מצווה. בכך מציג הרמב"ם עמדה דומה לעמדתו של רבי יאשיה ביחס לדפנות.

עם זאת, יש להדגיש כי העיקרון הגלום בדברי הרמב"ם מתבטא אצל רבי יאשיה בצורה מפותחת וקיצונית יותר. בעוד שהרמב"ם רק מרחיב את הגדר ההלכתי של הסוכה וכולל בו גם את הדפנות, מחיל רבי יאשיה (על סמך הפסוק) על הדפנות דין מובהק של סכך (היכולת ליצור צל). ייתכן שהרמב"ם לא ראה בדופן מעין סכך, אלא רק סבר שגם היא כלולה בקדושת הסוכה. רבי יאשיה, לעומתו, רואה בדופן מעין גג, ובהתאם לכך הוא גם מחיל עליה את דין צלתה מרובה מחמתה.

תוספות (ז ע"ב ד"ה מחיצה) מעירים את תשומת לבנו למקור אפשרי נוסף לשיטת רבי יאשיה, המחזק אף הוא את ההבנה שעליה עמדנו זה עתה. בדף ו ע"ב לומדת הגמרא את מספרן של דופנות הסוכה ממספר הופעותיה של המילה 'בסוכות' (לכתיביה השונים) בתורה. בכך שהתורה מתייחסת לדפנות במילה 'סוכות' (מן השורש סכ"ך, המשמש בדרך כלל לציון גג) - טוענים תוספות - היא מרמזת לכיוון עמדתו של רבי יאשיה. אמנם למסקנה דוחים תוספות את המקור הזה, אך נראה בכל זאת כי הדמיון שבין הדפנות והסכך מקורו עוד בתורה.

מהמשך הסוגיה בדף ז ע"ב עולה הסבר חלופי לשיטת רבי יאשיה.

במהלך מסכת סוכה חוזרת במספר וריאציות ההנחה שסוכה צריכה להיות 'דירת עראי'. למשל: אחת הסיבות שסוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה היא שמבנה בגובה שכזה אינו יכול עוד להיחשב כמבנה עראי.

ואולם, בהמשך הסוגיה שם מונה הגמרא רשימה של תנאים שמדבריהם ניתן לראות שלדעתם סוכה צריכה להיות דירת קבע - וביניהם רבי יאשיה! באופן כלשהו מלמדת שיטתו של רבי יאשיה שהדפנות צריכות ליצור צל כי לדעתו בעינן דירת קבע.

קשה להניח שמסקנה זו היא טכנית או מקרית בלבד, כלומר: שהדרישה שהדפנות ייצרו צל מחייבת שימוש בחומרים המאפיינים דירת קבע. האם באמת אי אפשר לבנות סוכת קבע מחומרים המאפשרים חדירת קרני שמש? מסתבר יותר שהבנה זו של הגמרא את שיטת רבי יאשיה מעידה על תפיסה שונה של דעתו. לפי תפיסה זו, רבי יאשיה סובר כי סוכה צריכה לשמש לאותם שימושים שמשמש בית, ועל כן אסור שהדפנות יאפשרו מעבר אור. לו הייתה הסוכה דירת עראי, לא היו הדפנות אלא אמצעי להחזיק את הסכך; בדומה לקירות של סככה או של צריף, היינו מתייחסים אל דופנות הסוכה כאל עמודי תמך לגג בלבד. לעומת זאת, אם נגדיר את הסוכה כדירת קבע ישמשו הדפנות כאמצעי לתיחום השטח ולשמירתו, ולא רק כתמיכה לסכך. כך אכן פירש רבנו יונתן מלוניל בפירושיו למסכת סוכה שם:

רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנות - דסבירא ליה דירת קבע בעינן, שידמה לבית, שאין החמה נכנסת שם גם מחמת הדפנות.

לפי הבנה זו, הדפנות אינן מוגדרות כחלק מן הגג, ואף על פי כן יש מקום להחיל עליהן את הדרישה ליצור צל: דפנות המאפשרות מעבר אור שמש, אין בהן משום דירת קבע.

תיתכן נפקא מינה מעניינת בין שתי ההבנות בשיטת רבי יאשיה. הראבי"ה טוען כי לפי רבי יאשיה הדפנות כשרות - בדומה לסכך - רק אם נעשו מחומר שאינו מקבל טומאה (חומר שאינו ראוי למאכל ואינו עשוי למלאכה). הדרך שבה משתמש הראבי"ה בעיקרון של רבי יאשיה ממחישה את התפיסה שהדפנות הן מעין גג, ולא רק חלק אינטגרלי של הסוכה. אם אין לדפנות מעמד של סכך (והדרישה שייצרו צל נובעת רק מתפיסת הסוכה כדירת קבע), אין הכרח להחיל עליהן מגבלה זו ביחס לחומר שממנו הן עשויות.