חצי שיעור (ב) - חצי שיעור במעשים אסורים

  • הרב משה טרגין

חצי שיעור (חלק ב')

חצי שיעור במעשים אסורים

בשיעור הקודם עסקנו בשתי גישות להבנתו של דין חצי שיעור. רבי יוחנן, הסובר שחל איסור מדברי תורה לאכול מאכל אסור אפילו בפחות מכשיעור, מעלה את הסברה של 'חזי לאצטרופי' - החשש שהכמות החלקית תצטרף לכדי כמות מחייבת. האם מקביעה זו נובע שחצי שיעור אסור רק בשל החשש שהכמויות הקטנות יצטברו לשיעור מחייב, או שאולי החידוש הוא שהתורה הגדירה שגם כמויות שהן פחות משיעור האיסור מוגדרות כחפצא של איסור (אף על פי שאין נענשים על אכילתן)? בשיעור שלפנינו - השני בסדרה - נעסוק בתרחישים שבהם לא קיימת זהות של איסור, אך פעולה חלקית עלולה להתפתח ולהגיע לידי פעולה שלמה אסורה. בעזרת הבנת התרחישים האלה נוכל להבין טוב יותר את הבסיס לדין חצי שיעור.

מנחת חינוך: פעולה חלקית אינה אסורה

האם אדם שיבשל בשר וחלב בפחות מכזית יעבור על איסור בישול בשר בחלב? האם לשיטת רבי יוחנן יחול דין חצי שיעור גם על המעשה הזה, ולפיכך הוא ייחשב מעשה איסור (גם אם המבשל לא ייענש)? שאלה מקבילה עולה במנחת חינוך (מצווה ק"י ס"ק ו) ביחס לאיסור להכין שמן במתכונת שמן המשחה שהיה בבית המקדש, או קטורת כמו הקטורת שהייתה במקדש. מה יהיה דינו של אדם שהכין שמן המשחה בפחות משיעור הין, או קטורת בפחות משיעור פרס? האם הוא הפר את האיסור אף על פי שהכמות שהכין היא פחותה משיעור האיסור? לדעת המנחת חינוך, מעשה כזה איננו נכנס תחת ההגדרה של איסור חצי שיעור:

"ובלאו זה [שלא לעשות במתכונת הקטורת] ובלאו הקודם בעשיית שמן המשחה, נראה פשוט דלא שייך חצי שיעור, כגון לעיל דעשה חצי הין או פחות ממשקל העיקרים, וכאן שעשה פחות מפרס, לא שייך לומר אסור מן התורה; לא מיבעיא אם נאמר חזי לאצטרופי אם יעשה עוד, כאן לא שייך זה... כיון שבשעת עשייה זו לא היה כמתכונתו, אלא אפילו אם נאמר בכל מקום דחצי שיעור אסור הואיל והיה חזי לעשות כשיעור, מכל מקום כאן לא שייך זה, וזה דומה לאיסור שבת פחות מארבע אמות דלא שייך חצי שיעור דלא מתחיל האיסור כלל, כן הכא נמי לא מתחיל האיסור כלל. דוק בשכלך ותראה ואין צורך להאריך".

ככל הנראה, אותן טענות יעמדו גם ביחס לבישול בשר בחלב בפחות מכזית, וגם פעולה זו לא תיאסר מדין חצי שיעור.

מצד הסברה, אם דין חצי שיעור נובע מן החשש שעבירות בשיעור חלקי יגררו עבירות בשיעור מלא, נצטרך להחיל את הדין גם במקרים האלה. הכנת שמן המשחה בפחות מכשיעור או בישול פחות מכזית בשר בחלב אכן עלולים להביא לידי הכנת השיעור המחייב כולו, והחשש הזה מספיק כדי להחיל את דין חצי שיעור. לעומת זאת, אם דין חצי שיעור מבוסס על הגדרה של כל כמות שהיא כחפצא של איסור, ייתכן שהדין יחול רק על דברים שהם אסורים מעיקרם, כגון פחות מכזית של בשר נבילה או של חֵלֶב - מצבים שבהם זהות האיסור קיימת גם בהעדר השיעור המלא. אך במקרים שבהם השיעור נחוץ לצורך יצירת האיסור הראשונית (כמות של הין נדרשת להגדרת שמן כשמן המשחה, כמות של כזית נדרשת להחלת איסור בשר בחלב על המאכל המתבשל), לא יהיה קיים דין חצי שיעור.

היוצא מכך הוא שלדעת המנחת חינוך פעולה חלקית כשלעצמה איננה אסורה מדין חצי שיעור, ומה שנאסר הוא רק מצב שבו קיים כבר לפנינו חפצא של איסור.

ראב"ד: פעולה חלקית אסורה מדין חצי שיעור

הראב"ד בהלכות עבודת זרה וחוקות הגוים (פי"ב ה"י) מציג עמדה מנוגדת לעמדתו של המנחת חינוך. הרמב"ם שם פוסק שאסור לאיש להסיר שׂער לבן מראשו, ומי שעושה כך עובר על איסור "לא ילבש גבר שמלת אִשָּה", ונענש במלקות אפילו על הסרת שערה יחידה:

"המלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו, משילקט שערה אחת - לוקה, מפני שֶׁעָדָה עֲדִי אשה".

הראב"ד חולק על הרמב"ם וטוען שרק הסרה של שתי שערות לבנות מחייבת בעונש, משום ששיעור האיסור של "לא ילבש" בהקשר זה הוא דווקא שתי שערות. הראב"ד אמנם מסכים עם הרמב"ם שהאיסור - ללא עונש - חל גם על הסרת שערה יחידה:

"אמר אברהם: לא מחוור שיהא לוקה באחת, שלא אמרו אלא אסור".

מסתבר שהראב"ד ראה את פעולת הסרת שערה יחידה כמעשה של חצי שיעור. אם כך, לשיטתו גם במקום שבו לא קיימת זהות האיסור - קיום חלקי של מעשה עבירה יהיה אסור בגלל דין חצי שיעור. בכך הוא חולק על גישתו של המנחת חינוך.

פעולה חלקית אסורה אם היא שלב אמצעי

במחלוקת זו ניתן להציע גישת ביניים; רוצה לומר, גישה הסוברת שהסרת שערה יחידה איננה אסורה כלל, אולם הכנת שיעור חלקי של שמן המשחה או קטורת - אסורה. גם אם אנו מבינים שדין חצי שיעור מהווה רק סייג בפני השיעור המלא, ניתן לומר שרק פעולות שהן שלב אמצעי בדרך אל האיסור המלא יהיו אסורות. במילים אחרות, פעולה חלקית תיאסר אם אדם עלול כתוצאה ממנה לקיים את מעשה האיסור המלא.

נתבונן למשל באדם שעוקר חפץ בשבת, מטלטל אותו ברשות הרבים לאורך שתי אמות בלבד ומניח אותו על הקרקע; שיעור האיסור בפעולה זו הוא ארבע אמות. (כזכור, המנחת חינוך הביא דוגמה זו כדי להוכיח שדין חצי שיעור אינו חל ביחס להכנת חצי הין של שמן המשחה.) הפעולה הזו איננה פעולה אסורה והיא גם איננה שלב אמצעי בדרך לפעולה אסורה. בפשטות, האיסור המלא איננו נוכח בתרחיש הזה. מתקבל על הדעת להקיש בין הפעולה של טלטול שתי אמות ברשות הרבים בשבת לבין הפעולה של הסרת שערה לבנה יחידה. מאחר שהשיעור המינימלי - שתי שערות - לא נכלל במעשה, לא נוצר כאן מעשה איסור. בניגוד לכך, מי שהכין פחות מפרס קטורת, או בישל פחות מכזית בשר בחלב, יצר מצב שבו שיעור חלקי של דבר איסור קיים בעולם. במקרים האלה נוצר שלב אמצעי בדרך לאיסור מלא. משום כך מופעל כאן דין חצי שיעור, מתוך החשש שהשלב האמצעי הזה יתפתח בשוגג עד כדי איסור מוחלט. מבחינה סברתית, ייתכן שנדחה את דעת הראב"ד האוסר הסרת שערה לבנה יחידה, ויחד עם זאת לא נקבל גם את דעת המנחת חינוך, ונאסור על הכנת כמות חלקית של שמן המשחה או קטורת.

חצי שיעור ביום הכיפורים

ייתכן שקיים מקור נוסף העוסק ביישום דין חצי שיעור ביחס לביצוע חלקי של מעשה איסור, מעבר ליישומו ביחס לשיעורים חלקיים של דבר איסור. הירושלמי במסכת תרומות (פ"ו מ"א) מצטט קביעה מעניינת: ריש לקיש, שבדרך כלל איננו מקבל את העיקרון של חצי שיעור, מסכים שהאיסור חל ביחס לאיסורי יום הכיפורים:

"רבי שמעון בן לקיש אמר אכל חצי זית בהעלם אחד פטור... מודי רבי שמעון בן לקיש ביום הכיפורים".

ההבנה הפשוטה של דברי הירושלמי היא שריש לקיש מודה שאכילה או שתייה של חצי שיעור ביום הכיפורים אסורה מן התורה. איסור אכילה ביום הכיפורים הוא איסור שונה במובהק מאיסורים רגילים. ביום הכיפורים, כל פעולה שפוגעת ב'עינוי' אסורה, וממילא גם אכילה של פחות מכשיעור - שבדרך כלל איננה נחשבת כמעשה אכילה הלכתי - נחשבת כאי-קיום של חובת העינוי. למרות שבדרך כלל ריש לקיש נוטה להתיר חצי שיעור ולדעתו לא קיים איסור מן התורה על אכילת פחות מכזית, הוא מסכים שביום הכיפורים האיסור הזה חל, משום שבהכרח נפגע כאן העינוי.

קביעת הירושלמי שריש לקיש מסכים לדעת רבי יוחנן איננה כשלעצמה חידוש גדול במיוחד ביחס לדין חצי שיעור. אמנם בצירוף מקור נוסף - מן התורת כהנים - ניתן להגיע להבנה אחרת בסוגיית הירושלמי. הספרא בפרשת אחרי מות (פרק ז', פסקה ט) מדייק ממילה מיותרת בפסוק - "וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (ויקרא כ"ג, כח) - שיש איסור מפורש לבצע מעשה חלקי של איסור מלאכה ביום כיפורים:

"אין לי אלא מלאכה שחייבים עליה כרת, מלאכה שאין חייבים עליה כרת - מנין שלא יכתוב אות, ושלא יארוג חוט אחד, ושלא יעשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר 'מלאכה', 'וכל מלאכה' - ריבה".

כלומר, גם אדם שכותב אות אחת (שיעור מלאכת כותב הוא שתי אותיות) או אורג חוט אחד (במקום שניים) נחשב כמי שעבר על האיסור מן התורה לעשות מלאכה ביום הכיפורים. אפשר שסוגיית הירושלמי במסכת תרומות - שקבעה שריש לקיש מודה שאיסור חצי שיעור מן התורה קיים ביום הכיפורים - התייחסה למובא בתורת כהנים. ריש לקיש אכן יישאר בעמדתו ביחס לאדם שאוכל פחות מכשיעור ביום הכיפורים, ולדעתו לא יחול עליו דין חצי שיעור; ריש לקיש מודה בקיומו של דין חצי שיעור רק ביחס לביצוע פעולה חלקית של איסור מלאכה. הבנה כזו בסוגיית הירושלמי תביא אותנו למסקנה מפתיעה: ההסכמה בין האמוראים על קיומו של איסור מן התורה על חצי שיעור של מלאכה אסורה רחבה יותר מן ההסכמה על קיומו של דין חצי שיעור באיסורי אכילה. ריש לקיש חולק על הדין האחרון, אולם מודה בקיומו של הראשון!

ברור שהמעשה של כתיבת אות אחת או אריגת חוט אחד מקביל לפעולה של הכנת כמות חלקית של שמן המשחה, והוא דומה פחות לפעולה של הסרת שערה לבנה יחידה. אף על פי כן, הדעה הסוברת שביצוע חלקי של איסור מלאכה הוא בעייתי יותר מאשר חצי שיעור באיסורי אכילה, יכולה להיות מבוססת על הערכה מחדש של אופיים של איסורי המלאכה, ובפרט על אופיו של איסור המלאכה ביום הכיפורים.